לקויי למידה

תחקיר; מאתיים אלף תלמידים לקויי למידה נופלים בין הכיסאות

פורסם בעיתון קו לחינוך

לפי האומדן המוכר בארץ ובעולם 10% מהתלמידים הם לקויי למידה. המשמעות היא שכ-200 אלף תלמידים במדינת ישראל הם לקויי למידה. מערכת החינוך, שצריכה לתת להם מענה, לא מקבלת אפילו ציון עובר. בתקציב משרד החינוך, לבד מעלויות ההתאמות לבגרויות ותמיכה בעלות האבחונים לאוכלוסיות חסרות יכולת, אין זכר לנושא

 מאת; שרית יעקב

על פי נתונים המופיעים באגף לחינוך מיוחד של משרד החינוך, בשנת תשע”ב למדו במערכת החינוך  110,484 תלמידים לקויי למידה: 29,069 מהם למדו בבתי ספר או בכיתות לחינוך מיוחד, ו- 81,415 השתלבו בכיתות רגילות. על תלמידים אלה יש להוסיף תלמידים שלא עברו אבחון. ההערכה המקובלת בארץ ובעולם גורסת כי כ-10% מהתלמידים הם בעלי לקויות למידה, כלומר, מתוך כשני מיליון תלמידים בארץ – 200 אלף הם לקויי למידה. כיצד מתמודד משרד החינוך עם המצב והאם ניתן בכלל לטפל בתלמיד לקוי למידה במסגרת כיתה רגילה? 

לקויות למידה

לקויות למידה הן קבוצה מגוונת של הפרעות הבאות לידי ביטוי בקשיים ברכישת מיומנויות למידה בסיסיות ובשימוש בהן. ילדים לקויי למידה יכולים לסבול מלקות למידה אחת או משילוב של כמה לקויות למידה, בחומרה משתנה. לקויות הלמידה הנפוצות הן: דיסגרפיה – לקות למידה אשר מתבטאת בתהליכים הקשורים לכתיבה; דיסקלקוליה – לקות למידה הקשורה לפעולות חשבוניות; ודיסלקציה – לקות למידה הקשורה לקריאה. סוג נוסף של הפרעות הן הפרעות קשב וריכוז. בעוד שלקויות הלמידה נובעות בעיקר מבעיה נוירולוגית, הרי הפרעות הקשב והריכוז קשורות גם למצבים רגשיים. על ידי אבחון מדויק של סוג לקויות הלמידה שמהן סובל הילד ניתן ליצור תכנית טיפולית מדויקת המתאימה לו באופן אישי. אבחון מוקדם של ההפרעה יכול למנוע תוצאות רגשיות שליליות רבות, אשר עלולות אף להפוך חלק מההפרעה.

כיום ישנה מודעות רבה לאיתור ההפרעות בשלב מוקדם, יש אף רשויות מקומיות שמעבירות מבחנים לאיתור מוקדם, אבל ברוב המקרים למחנך הכיתה יש תפקיד מרכזי בתהליך האיתור כחלק בלתי נפרד מן התהליך החינוכי. המחנך מתייעץ עם גורם מקצועי בבית הספר בכל הנוגע לתלמידים הסובלים מפערים משמעותיים בתפקודם במיומנויות יסוד או תלמידים המראים קשיים בתפקודם, ואם יש צורך פונה להורים, שפונים עם הילד לאבחון. יש מכונים מורשים מטעם משרד החינוך לביצוע האבחון. בתי הספר נדרשים לחוות דעת המבוססת על ראייה רב-ממדית של אנשי מקצוע מתחום האבחון, מהתחום הלימודי ומהתחום החברתי-רגשי. רק חוות דעת מקצועית אינטגרטיבית של אנשי המקצוע מהווה בסיס להערכה המקצועית הנדרשת לקבלת החלטה על זכאות להתאמות.

מדיניות מערכתית

החל משנות האלפיים מובילה מערכת החינוך מדיניות מערכתית כוללת, המכוונת לבניית מהלכים ארגוניים ליצירת סביבה בה יתאפשר לתלמיד לקוי למידה למצות את יכולותיו ולמנוע התפתחות חולי נלווה ללקות. מערכת החינוך מפתחת בשנים האחרונות תהליכים חינוכיים שונים, הבאים לתת מענה לצורכיהם של תלמידים לקויי למידה. היקפן של התכניות השונות עדיין מוגבל, ובמסגרות החינוך הרגיל נמצאות תכניות אלה בשלבי למידה, פיתוח וגיבוש. תהליכים חינוכיים מותאמים לתלמידים לקויי למידה, צריכים לכלול היערכות בית ספרית ליישום תהליכי איתור, תהליכי אבחון ותהליכי התערבות חינוכית וטיפולית. בכל התערבות יש להתייחס לשילובם של שני ממדים מרכזיים: א) התערבות דידקטית – המפעילה אימון ולימוד הדרגתי של התלמיד בפיתוח אסטרטגיות למידה יעילות, מעקב אחר השימוש בהן ושיקום התנהגויות למידה; ב) התערבות פסיכו-חינוכית – התערבות זו מצריכה התייחסות כוללת לעולמו של התלמיד לקוי הלמידה וקשורה בהיבטים רגשיים, חברתיים והתנהגותיים. בהתערבות פסיכו-חינוכית ניתן דגש על העצמה אישית של התלמיד וחיזוק אסטרטגיות כלליות של התמודדות. בבסיסם של תהליכי איתור והתערבות יעילים טמון הצורך בהכשרה של גורמי החינוך בגני הילדים ובבתי הספר במספר נושאים מרכזיים.

טיפול בלקויי למידה

מבין התלמידים בעלי לקויות הלמידה, מתאפיינות שתי אוכלוסיות, אשר מקבלות שירות מהחינוך המיוחד: א) תלמידים לקויי למידה שמקבלים את שירותי החינוך המיוחד במסגרת בתי ספר לחינוך מיוחד, בגני הילדים לחינוך מיוחד ובכיתות חינוך מיוחד בבתי ספר רגילים.לתלמידים אלה מותאמת תכנית לימודים אישית על ידי הצוות הרב-מקצועי במסגרת החינוכית. ב) תלמידים לקויי למידה הלומדים בכיתות רגילות ובגני חובה רגילים, אשר וועדתהשילוב המוסדית החליטה על זכאותם לתוספת של שירותי חינוך מיוחד. שירותי החינוך המיוחד לתלמידים לקויי למידה כוללים אבחון, הוראה מתקנת, אסטרטגיות למידה, מיומנויות למידה בסביבה מתוקשבת, וטיפולים שונים, תלוי בחומרת מצבו של הילד, זאת בנוסף להתאמות שונות כגון זמן נוסף במבחנים, הקראת מבחנים לדיסלקטים או בחינות בעל פה. בתי הספר חייבים להתחשב בהתאמות – אך האם הם עושים זאת? בעקבות הרפורמה – “אופק חדש” ו”עוז לתמורה” – למורים יש יותר זמן לסייע לתלמידים לקויי הלמידה, אך האם הם יודעים כיצד לעשות זאת? 

משרד החינוך: יש מענה

“לקויי למידה יש בכל המסגרות, בכל הגילאים ובכל התרבויות”, כך אומרת ד”ר יהודית אלדור, מנהלת אגף ליקויי למידה והפרעות קשב במשרד החינוך. “מורה, באשר הוא מורה, יפגוש תלמידים לקויי למידה. ולכן, מערכת החינוך והמוסדות להכשרת מורים משלבים היום בהכשרות המורים את האפיונים של לקויי למידה. גם בהכשרות מקדמיות, גם בהשתלמויות וגם בהשתלמויות בתחומי המקצוע תהיה יחידה שעוסקת בליקויי למידה. זאת כדי שהמורים יוכלו לעשות את הזיהוי המוקדם. גם ההורים מודעים היום לנושא, ואם הילד לא עומד בקצב הרצוי, הם מתחילים לשאול שאלות. לכן, חלק מהזיהוי המוקדם נעשה דרך ההורים וחלק דרך המורים. בנוסף יש את היועצות בבתי הספר, שגם עברו הכשרות בנושא, והן ממליצות על טיפול או שולחות את הילד לאבחון. אבחון מוקדם הוא מבורך, כי הוא מאפשר התערבות מוקדמת. על בסיס האבחון, מקבלים הילדים התאמות ספציפיות – המלצה לסיוע שמותאם לקשיים של הילד. בית הספר חייב להתחשב בדרכי הסיוע המומלצות גם בהוראה וגם בבחינות”.

האם המורים  – מחנכי הכיתות והמורים המקצועיים – יודעים לעבוד עם לקויי למידה? שאלנו את ד”ר אלדור. “אם הבעיה של הילד ממוקדת ומזוהה כמשהו שאפשר לטפל בו במסגרת הכיתה, אם המורה יארגן את השיעור נכון, אז התשובה היא כן – מערכת החינוך יכולה לטפל בילדים אלה. למורים בחינוך הרגיל יש את היכולת לבנות את השיעור כך שהילדים יקבלו מענה. אם מנעד ההשלכות גדול יותר, צריך לתת לילדים סיוע נוסף, כמו סיוע מותאם בקבוצות קטנות או עבודה פרטנית. במסגרת אופק חדש או עוז לתמורה, אפשר לתת להם מענה לימודי מותאם”. האם המורים יודעים לתת את המענה הנוסף? “יש מגוון גדול של מורים”, מבהירה ד”ר אלדור. “אם הלקות קשה, והילד צריך לקבל סיוע פרטני, אז בוחרים את המורה שיודע לתת סיוע פרטני. יש בבתי הספר גם מורות שילוב. חשוב להבין שלא תמיד טיפול פרטני הוא היעיל, ושחשוב מאוד לעבוד גם על חיזוק הדימוי העצמי וגם על נושאים רגשיים, שהם לא פחות חשובים. ילד עם חוזק רגשי יכול להתגבר על בעיות”.

שיתוף פעולה הכרחי

ציפי קוברינסקי, מרצה ומאמנת בנושא לקויות למידה למבוגרים ולהורים לילדים לקויי למידה,

מורה לשעבר וסגנית מנהלת חטיבת ביניים ואם לילד לקוי למידה, מזהה שמערכת החינוך עברה שינוי מדהים בשנים האחרונות בתחום של לקויי למידה. “יש פתיחות רבה וקידום של ראייה מערכתית. הגישה החדשה בשנים האחרונות שואלת מה עוזר לילדים האלה להצליח. ככל שהראייה היא מערכתית יותר – כך יש לילד סיכוי גדול יותר להצליח. הילד צריך לקבל עזרה לא רק בדרכי הלמידה אלא גם בחיזוק מצבו הרגשי. ההשתלמויות אמורות לתת למורים ידע נוסף בתחום. חשוב ללמד את המורים גם את הנושא של העצמת התלמידים בראי הגישות החדשות. אם המורים יקבלו את הכלים האלה – זה יהיה נהדר. אבל, צריך להבין שלמערכת יש מגבלות. המורים צריכים לתת מענה למגוון גדול של לקויות והפרעות. הם לא יכולים להתמודד עם המגוון והם מצפים מההורים לתת גם מענה. ההורים מצדם מצפים שהמורים יתנו את המענה המקצועי והם מלאי ביקורת על בית ספר. אין ברירה. בשביל להצליח צריך שיתוף פעולה של כולם: מורים והורים. אין דרך אחרת”.

זווית אחרת

זווית ראייה אחרת מציגות ענת, רננה ורעות – שתי מורות ואם לילד לקוי למידה. ענת, מורה לאנגלית בכיתות ז’ וח’, מרגישה אף היא את השינוי שחל במערכת החינוך בשנים האחרונות ביחס ללקויי למידה, אבל היא מדגישה: “גם אם בבית הספר שאני מלמדת בו דוגלים בשיעור שמותאם לכולם, אין לי כלים לעשות את זה. תנו לי כלים. תנו לי סדנה. תצמידו לי גורם מקצועי שמלווה את הכיתה, שיישב אתי ויסביר לי איך לנהוג איתם. בשיעורי אנגלית הקושי של לקויי הלמידה מועצם בדרך כלל; אני לא חושבת שהמערכת נותנת כלים להתמודד עם הבעיה – לא לילד ולא למורה. מורה שלא הגיע מהחינוך המיוחד – אין לו הכשרה, אלא אם בית הספר בוחר לעשות השתלמות”. ענת עברה הסבה להוראה לפני מספר שנים. “במסגרת ההסבה היה רק קורס אחד שעסק בתלמידים עם צרכים מיוחדים, קורס נהדר, אבל לא מעבר. הקורס עוזר להבין את הבעיות של הילד לקוי הלמידה, אבל הוא לא נתן לנו את הצד המעשי – איך לבנות מערך שיעור לכיתה מגוונת. לא עשינו פרקטיקה”. ענת ממשיכה: “אני מתמודדת עם כיתות גדולות, יש לא מעט תלמידים עם בעיות של קשב וריכוז – הם יכולים “לפוצץ” שיעור. לילדים אלה נעשה עוול. לדעתי מתאימה להם למידה בקבוצות קטנות. המורה צריך להכיר ולהפעיל המון כלים כדי שהכיתה תתפקד טוב, והוא צריך להצליח להתפנות גם לתלמידים שרצים קדימה עם החומר, וגם לתלמידים שמתקשים. מי שרץ קדימה מתוסכל כשלא מתקדמים; ומי שצריך לקבל הסבר נוסף מתוסכל אם רצים קדימה. זו טעות של המערכת: מושיבים את כולם יחד ולא מצליחים לקדם אותם”.

רננה היא מחנכת בכיתה ה’, שבה יש תלמיד שסובל מלקויות למידה והיפראקטיביות. “אני מטפסת על הקירות, ואפילו שוקלת לפרוש מההוראה”, היא מסבירה. “לתלמיד שכזה אין מענה – לא בכיתה ולא בבית הספר. כשיש לו יום אקטיבי במיוחד, אני נאבקת רק אתו. כל שאר התלמידים הופכים שקופים בעיני, בשל חוסר היכולת להתמודד איתם ואתו ביחד. כל אחד מהגורמים בסביבת הילד זורק על השני את הבעיה; ההורים על בית הספר ובית הספר על המורה. למורה אין למי לפנות, כי המנהלת מושכת בכתפיים בתנועה שמשמעותה; ‘תתמודדי עם זה לבד, לי אין מה לעשות’. נכון שהילד עבר אבחונים, נכון שלפעמים ההורים נותנים לו ריטלין, נכון שלמדתי קורס קצר בלקויות למידה במכללה להוראה – אך האם כל זה מאפשר לי להתמודד עם “פצצה” כזו בכיתה?

רעות, אמו של טל – ילד לקוי למידה בכיתה ד’ – מציגה נקודת מבט נוספת. היא מספרת שמחנכת הכיתה יזמה את האבחון בעקבות קשייו של טל בשפה ובקריאה. האבחון נעשה במסגרת בית הספר ועל בסיס האבחון טל מקבל הוראה מתקנת בבית הספר, אבל בשנה החולפת הוא לא קיבל את ההתאמות הנוספות שהוא אמור לקבל – לא הייתה התייחסות שונה בשיעורים; הוא לא קיבל תוספת זמן במבחנים וגם לא נבחן בע”פ. “אני מקווה שהשנה תהיה התייחסות, הרבה תלוי בגישה של המורה, באכפתיות של המורה. בשנה שעברה המורה “רצה” עם התלמידים הטובים והשאירה מאחור את אלה שקשה להם. בכל מקרה, ההוראה המתקנת שנותנים בבית הספר אינה מספיקה. אני חייבת לשלב גם טיפולים פרטיים, ובמיוחד השנה – טל ביקש לא לצאת הרבה מהשיעורים בכיתה. הוא מרגיש שונה. הדימוי העצמי שלו נפגע. אני מעדיפה לשלם מכיסי ללימודים אחרי הצהריים, כדי לחזק אותו גם מבחינה רגשית וגם מבחינת הלימודים”.

תפקיד המנהל

יש להבחין בין החינוך היסודי לחינוך העל יסודי – שם יש כבר בדרך כלל הקלות והתאמות, אומרת רינת, רכזת פדגוגית בעל יסודי. אבל בסך הכול המנהלים לא מצליחים להתמודד עם הבעיה. יש מנהלים ביסודיים שמקימים חדרי שקט, יועצות שמסייעות, אבל עדיין הטיפול לא רציני. בכל שלב גיל, ולאורך כל הרצף החינוכי, המנהל חייב להכין לעצמו דו”ח מקיף שיאפיין את אוכלוסיית לקויי הלמידה שבבית ספרו. האוכלוסייה צריכה להיות מסווגת לפי כיתה, סוג הלקות, האבחונים שעברה, דרכי הטיפול בתוך בית הספר ומחוצה לו, אמצעי הטיפול שיש בבית הספר, ועוד. דו”ח שכזה יכול לתת למנהל תמונה מקיפה על המתרחש בתחום זה בבית ספרו. צריך להכין, לפחות על הנייר, תכנית טיפולית לתלמיד בשני מישורים; לימודי וחינוכי. המנהל צריך לראות מה הוא יכול לעשות עבורו בתחום הלימודי ומה בתחום החינוכי. למשל, יש ילדים שלא כדאי להוציאם לשיעורים פרטניים כדי שלא יפסידו חומר, או כדי שלא יסבלו מסטיגמה. יש ילדים שאין ברירה אלא להוציאם מהכיתה הגדולה. מה המשמעות החינוכית לילדים אלו – האם בית הספר יכול לחזק אותם באמצעים משלו כדי שיסגרו את הפערים הקיימים? ומה תפקיד יועצת בית הספר או המורה המשלבת בתהליך זה?

המנהל צריך לבחון אם האמצעים שבידו יכולים לפתור את בעיית התלמידים הללו, או שהוא זקוק לאמצעים נוספים. מנהל צריך לשחרר את המורים מאחריות לתלמידים אלו ולהציע פתרונות. ההורים צריכים לקבל מידע מקיף מבית הספר על המתרחש בו בתחום זה. השקיפות תמנע יחס תוקפני של ההורים והרגשה קשה, שבדרך כלל מלווה אותם, שמשרד החינוך מתנער מאחריות כלפיהם.

עוד רבה הדרך

 

כמה עולה הטיפול בלקויי למידה בישראל?

 

ביקשנו מד”ר יהודית אלדור, מנהלת אגף ליקויי למידה והפרעות קשב במשרד החינוך, להתייחס גם לצד הכספי של תחום לקויי הלמידה בישראל: כמה עולות למשרד החינוך ההתאמות? האם משרד החינוך מבצע אבחונים? אם כן, כמה זה עולה? ועוד. ד”ר אלדור לא יכולה לתת אומדן כספי: “מדובר בספקטרום רחב מדי, בסיוע מורכב, לאורך כל הגילאים. התקציבים היחידים המוגדרים הם למימון אבחונים לילדים מיעוטי יכולת ולבדיקות להתאמות לקראת בחינות הבגרות. כל שאר הסעיפים משתלבים בחינוך הרגיל ויוצאים מהתקציבים של החינוך הרגיל. אם הלקויות מורכבות, אזי ההורים צריכים להשתתף במימון בטיפול, מעבר למה שמקבלים בבית הספר. כל הטיפולים הפארה-רפואיים, לדוגמה, לא ניתנים בחינוך הרגיל. בנוגע לאבחונים, הורים יכולים לשלוח את ילדם לאבחון בשירות הפסיכולוגי החינוכי. אבחון זה מתבצע על פי תעריפים של משרד החינוך, הוא מבוקר ומסובסד”. לדעתה של ציפי קוברינסקי, מרצה ומאמנת בנושא לקויות למידה למבוגרים ולהורים לילדים לקויי למידה, “99% מהאבחונים הם אבחונים פרטיים. מחירו של אבחון זול יחסית, לבעיות של קשב וריכוז, נע בסביבות 2,000 ש”ח. יש אבחונים מסוגים שונים, עלותם יכולה להגיע גם לאלפי שקלים”. רעות מעידה שבנה זכה לאבחון במסגרת בית הספר, ללא השתתפות כספית מצדה, אבל הוא מקבל פעמיים בשבוע הוראה מתקנת מחוץ לכותלי בית הספר. כל מפגש עולה 90 ש”ח.