אבחון דידקטי
אבחון דידקטי- מומחים בישראל
האבחון הדידקטי
האבחון הדידקטי הוא הכלי המרכזי כיום, שנועד לאבחן האם קשיים לימודיים, המוצגים על ידי תלמידים במערכת החינוך, נובעים מקיומן של לקויות למידה. במובן הזה, האבחון הדידקטי מהווה כמעט תמיד צעד ראשון בשרשרת של צעדים שנועדה לסייע לתלמידים אלו להגיע לתפקוד תקין בלימודים, לגשר על פערים שנצברו במהלך שנות לימודיהם ולהנחות אותם ואת הצוות החינוכי לעבודה נכונה ומותאמת לקשייהם. תפיסה זו רואה באבחון הדידקטי צעד טיפולי לכל דבר, בבחינת הכרת הקשיים והבעיות לעומק על מנת לטפל הם באופן יעיל.
לרוב, לאבחון הדידקטי מגיעים תלמידים המפגינים קשיים לימודיים המתבטאים בתחום למידה אחד, ספציפי או ממוקד (לעתים בשני תחומים- אך באופן כללי אחת האינדיקציות להפניית תלמידים אלה לאבחון היא פערים בלתי מוסברים), כאשר הם לא מראים שיפור בעקבות ניסיונות כגון שקדנות וחזרה על החומר, שיעור פרטי וכיוב’. קושי של תלמידים אלה להיעזר בעזרה ובכלים הזמינים עבורם מעלה את החשד שהקושי שהם מציגים נובע מלקות למידה. פעמים רבות אלו תלמידים המותירים במוריהם תחושה של משהו מטעה- המורה חש שהתלמיד “לא ממצה את הפוטנציאל” או שנראה שהכל בסדר ובכל זאת התלמיד מתקשה להגיע להישגים.
על האבחון הדידקטי
מה בודק האבחון הדידקטי?
כאמור, האבחון הדידקטי נועד לעמוד על הסיבות לקשיים הלימודיים, על מנת להנחות בהמשך התאמה של הלמידה והיעדים לקשייו של הלומד. באופן בסיסי, האבחון הדידקטי בוחן את שליטתו של המאובחן בשלושת מיומנויות היסוד של הלמידה- קריאה, כתיבה וחשיבה חשבונית.
מדוע חשוב בעצם לבחון תחומים אלה? זה אולי יישמע מוזר, אבל לא פעם ניתן לראות באבחון הדידקטי תלמידים שצלחו לא מעט שנים במערכת החינוך בלי שרכשו באופן תקין את אבני היסוד של, למשל, יכולת הקריאה. אסטרטגיות קריאה לא תקינות או כאלה המאפיינות שלבים מוקדים יותר, מביאות להשקעת אנרגיה מרובה בפענוח חומר כתוב, ומכבידות על הלומד בניסיון לארגן חומר, לעבד אותו ולהתמודד עם שאלות בבחינה. זו דוגמה לאופן שבו אבחון דידקטי יכול לחשוף קושי במקום בו כלל לא שקלנו לחפש אותו.
בנוסף לבדיקת מיומנויות היסוד, באבחון הדידקטי נבחנת שורה של יכולות קוגניטיביות ממוקדות יותר, שמהוות (ביחד ולחוד) את אבני הבניין של תפקודי הלמידה.
יכולות אלה כוללות את: יכולות התפיסה(תפיסה חזותית, תפיסה שמיעתית, תפיסה מרחבית), היכולת הגרפו מוטורית והויזו- מוטורית (תיאום יד- עין, שרטוט, העתקה וכיוב’), תפקודי הזיכרון השונים (זיכרון לטווח קצר או לטווח ארוך זיכרון העבודה, זיכרון חזותי) ותפקודים הקשורים לשפה הדבורה (אוצר מילים, ארגון מסר מילולי ומבעים, שיום אוטומטי של אותיות/ ספרות/ חפצים, שטף שפתי, שימוש בתחביר, עיבוד פונולוגי…).
בנוסף, באבחון הדידקטי ניתן לעמוד על היבטים שונים של סגנון העבודה בו נוקט המאובחן- קצב עבודה, מידת השימוש בבקרה, התארגנות מול חומר עמוס, וכן מידת הריכוז והצורך בתנועתיות.
אמנם היבטים אלה אינם קשורים ישירות תחום של לקויות למידה, אלא הם יותר נרכשים (לא פעם כפיצוי וכהתמודדות עם הקושי שהלומד חווה) או קשורים לתחום של הפרעות הקשב והריכוז, אבל יש להם משקל משמעותי בחוויית הלמידה ובהישגים, ועל כן חשוב להתבונן גם בהם.
מי מאבחן והליך האבחון?
אבחון דידקטי מועבר על ידי אנשי מקצוע מתחום לקויות הלמידה, שהוכשרו להעברת אבחונים דידקטיים. לעתים קרובות מדובר במורות לחינוך מיוחד שהתמקצעו באופן ממוקד בתחום לקויות הלמידה והאבחונים הדידקטיים.
האבחון מתחיל מאיסוף מידע דרך שיחה עם הורי התלמיד וקבלת מידע מהמסגרת החינוכית (לרוב באמצעות שאלונים בהם מדווח הצוות על תפקודו של התלמיד). בהמשך, המאובחן מבצע משימות שונות שנועדו לדגום את תפקודו ביכולות שהזכרנו, ולאפשר השוואה שלו לנורמה המצופה מתלמידים בני גילו. על פי הממצאים מגבש המאבחן המלצות שונות שיסיעו לתלמיד- התאמות בחינה, תגבור פרטני, “עיקוף” מכשלות כגון הקראת מבחן במקום קריאה עצמית או הקלדה של הבחינה על מחשב. לאחר שהחומר עובד והוסקו המסקנות הדרושות, מופק דו”ח המסכם את ממצאי האבחון ונמסר להורי התלמיד (המעבירים אותו בד”כ לצוות בית הספר).
הידעת?
במקרים מסוימים מוסיפים לאבחון הדידקטי חלק של אבחון פסיכולוגי, ובכך הופכים אותו לאבחון פסיכו-דידקטי.
החלק הפסיכולוגי נועד לסייע במקרים בהם יש חשד שהקושי נובע מקושי רגשי, או במצבים שבהם מערכת החינוך מבקשת לשלול כי הקושי נובע מבעיית אינטליגנציה. את החלק הפסיכולוגי מעביר פסיכולוג, בעוד שאת החלק הדידקטי מעביר מאבחן דידקטי.
