הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD) מופיעות אצל ילדים ומבוגרים, גברים ונשים. לא כל מי שסובל מהפרעות קשב וריכוז פונה לאבחון מקיף על מנת לטפל בבעיה ולהתמודד איתה מסיבות שונות. המודעות והידע הקיימים היום בנושא חושפת לא רק את שלבי ההפרעה ומהלכי התפתחותה אלא גם את ההשפעות האדירות שיש לה על חיי היום יום של אותם מבוגרים וילדים.
תהליך אבחון הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות מחולק לכמה שלבים הכרחיים, מפגשי היכרות ובניית רקע היסטורי של המטופל באמצעות שאלונים ושיחות עם קרוביו, אבחון נוירופסיכולוגי המתבצע על ידי פסיכולוג או נוירולוג באמצעות מבדקי מחשב המותאמים וייחודיים להפרעות קשב וריכוז ובשלב השלישי סקירה רפואית של התיק האישי ושיתוף פעולה עם רופא המשפחה באמצעות סדרת בדיקות נוספות ושלילת סיבות אחרות או נוספות להופעתן של ההפרעות.
לעיתים קרובות במהלך שלבי האבחון השונים נחשפים בפני המאבחן בתצפיות, בבדיקות או במבדקים השונים התנהגויות, תסמינים ורמזים לקיומה של הפרעה או תחלואה נוספת העשויה להתלוות אל הפרעת הקשב וריכוז והיפראקטיביות או המקור להפרעה, כאשר האחד מזין את השני.
לסיטואציה מהסוג הזה קוראים בעגה המקצועית “תחלואה נלווית” והיא נפוצה מאד בקרב ילדים או מבוגרים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז. למעשה ליותר משליש מהילדים הסובלים מהפרעות קשב או הפרעות ריכוז או היפראקטיביות (או שילוב ביניהם) ישנה תחלואה נלווית ממנה הם סובלים במקביל להפרעות.
חשיבות הדיוק באבחון תחלואה נלווית
תחלואה נלווית הינה בעלת פנים רבות. היא יכולה להופיע כלקויות למידה שונות, הפרעות שינה קשות, הפרעות נוירולוגיות, בעיות התנהגות שונות, קשת הפרעות רגשיות, קשיים מוטוריים ועוד. התחלואה הנלווית לא בהכרח מגיעה כתוצאה מהפרעות הקשב והריכוז אלא במקביל. זאת אומרת, הפרעת הקשב והריכוז למשל יכולה להופיע במקביל להפרעות רגשיות קשות כאשר אין קשר בין שתי ההפרעות אלא צירוף מקרים עגום. הקשר הסיבתי ביניהם יכול להיות רופף עד לא קיים אך מכיוון ששתיהן מופיעות באותו אדם סביר להניח שההשפעה על כל אחת מההפרעות על האחרת תהיה משמעותית.
חשוב מאד שאיש המקצוע המאבחן את הילד או המבוגר בחשד להפרעות קשב וריכוז יתמקד בבדיקה הכוללת גם באפשרות לתחלואה נלווית. התעלמות מאפשרות זו תביא לקשיים בשלב מאוחר יותר. מכיוון שכאמור הסיכוי לתחלואה נלווית כה גבוהים לא ניתן להתעלם מהאפשרות ויש לייחס לה חשיבות רבה. מה עוד שהאופן בא מופיעה התחלואה הנלווית בדרך כלל ישפיע השפעה גדולה על הפרעות הקשב והריכוז או ההיפראקטיביות באם הן קיימות.
נקודה חשובה נוספת להבנת האספקט של תחלואה נלווית היא הצורך העקרוני לאבחן אבחון מדויק ונכון של הפרעות קשב וריכוז. זאת מפני שבמקרים רבים גורם תחלואתי אחר הוא זה שיוצר את תסמיני הפרעות הקשב והריכוז. מכיוון שתסמיניו של הגורם התחלואתי האחר מעורפלים ואלו של הפרעות הקשב והריכוז בולטים לעין באופן יחסי ייטו לאבחן את הילד או המבוגר כסובל מהפרעות קשב וריכוז, זו כמובן תהיה אבחנה מוטעית מיסודה.
חשיבות האבחון הנכון היא קריטית. אדם הסובל מהפרעת חרדה למשל וכתוצאה מכך מגלה תסמינים הדומים לתסמיני הפרעת קשב וריכוז ויטופל בטיפול מתאים להפרעת קשב וריכוז ולא להפרעת החרדה עלול לסבול עוד יותר. האבחון יהיה שגוי וכך הטיפול, הסבירות שאותו אדם לא יזכה לטיפול ההתנהגותי או התרופתי המתאים שיסייע לו לצאת מהמצב הקשה בו הוא נמצא גבוהה בהחלט.
אבחון ראשוני
האבחנה הראשונה הינה אבחנה מבדלת. אבחנה זו מטרתה לשלול אופציות אחרות, תחלואה מסוג אחר שעשויה לגרום לתסמינים המזוהים אצל המטופל בין אם מדובר בילד בן שש או באדם מבוגר בן חמישים. העקרונות המנחים הם אותם עקרונות בדיוק. אנו מתייחסים באופן רציני אל קשת התסמינים ובוחנים אותם כך שנוכל לברר ולשלול תחלואה נלווית או מקור תחלואה אחר.
מקורות תחלואה שעשויים לגרום לתסמינים מקבילים להפרעות קשב וריכוז הן רבות. פגיעת ראש, כתוצאה מתאונה או מחבלה עלולה להביא לתסמינים דומים כך גם שימוש בתרופות שונות בעלות תופעות לוואי, בעיות רפואית פיזית כמו היפוטוניה, חולשת שרירים או גמישות יתר, בעיות ראייה או שמיעה, הפרעות פסיכיאטריות שונות מדיכאון ועד הפרעות חרדה. הפרעות רגשיות הנגרמות מהזנחה או התעללות, חסך בתזונה נכונה, חשיפה לאור שמש או הימנעות חברתית מכוונת ועוד.
כל אלו ועוד עלולים לגרום לתסמינים הדומים מאד לתסמיני הפרעות קשב וריכוז כמו למשל, חוסר שקט ומנוחה, דברנות מוגזמת, תוקפנות ומרדנות, “רחפנות” או חוסר יכולת למקד את תשומת הלב לאורך זמן ממושך, קשיי ארגון ותכנון ועוד.
תחלואה נלווית
במידה ובאבחון הראשונה נשללו אותן תחלואות המופיעות מעלה או אחרות והמטופל אינו סובל מתחלואה אורגנית שתסמיניה מדמים הפרעת קשב וריכוז ניתן להמשיך הלאה באבחון ולבדוק האם ישנה הפרעת קשב וריכוז והאם ישנה תחלואה נלווית, תחלואה שמתקיימת לצד הפרעות הקשב והריכוז. הסיכויים כמו שציינו קודם להופעתה של תחלואה נלווית כלשהי בצירוף עם הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות הן גבוהים בהחלט.
נציין את הדומיננטיות שביניהן בצירוף דוגמאות:
הפרעות התנהגות – הפרעות כמו “הפרעת מרדנות” המופיעות לעיתים קרובות מאד (60% ויותר) במקביל להפרעת קשב וריכוז. ילדים הסובלים מהפרעת מרדנות אינם משתפים פעולה עם מסגרות או אפילו עם ההורים ובני המשפחה, הם עקשנים מאד, אנטי חברתיים ונוטים לכעסים ומצבי רוח זועמים.
הפרעות רגשיות – כמו חרדה או דיכאון הנובעים מכשל נוירולוגי ולא כהתפתחות של הפרעת הקשב או הריכוז. אלו יכולים להביא לדיכאון כתוצאה מתסכול אך לא ככשל נוירולוגי, מה שמחמיר לרוב את מצבו של המטופל.
ליקויי למידה – כמחצית מהילדים בעלי הפרעות הקשב והריכוז סובלים גם מלקויות למידה. מכיוון שמדובר בשתי תופעות מורכבות מאד: לקות למידה והפרעת קשב וריכוז המופיעות באותו אדם, יש לתת את הדעת על כל אחת מהן בנפרד.
הקשיים השכיחים ביותר המופיעים בכל אחת מההפרעות הללו מחמירים את ההפרעה השנייה ויחד נוצר מצב כמעט בלתי נסבל עבור הילד או המבוגר. לקויות למידה כמו דיסגרפיה – ליקויי כתיבה, דיסקלקוליה – ליקויי בתפיסה מספרית או דיסלקציה – הליקוי בקריאה יכולים להופיע יחד או בנפרד. ישנם ילדים שסובלים רק מאחד מהם והטיפול בו חייב להיות נקודתי. כאשר מזהים את לקויות הלמידה בשלב מוקדם ומפרידים אותם מהפרעות הקשב והריכוז ומטפלים בכל אחת מהן בנפרד הסבירות להגיע לתוצאות טובות ולהקלה משמעותית בתחושותיו הרגשיות של המטופל גבוה בהחלט.
