מי שיחפש היום מידע באינטרנט על אבחון עבור לקויי למידה, יוכל להיתקל ברשימה ארוכה מאד של מושגים. בין השאר, כאשר תגיעו לבדיקה של אבחון פסיכודידקטי, תוכלו למצוא כל מיני טענות, כי ההבדל בין אבחון דידקטי לבין אבחון פסיכודידקטי, הוא כאשר אתם חושבים שלכם או לילד יש ליקוי למידה קשה יחסית, או מספר לקויות למידה או שילוב ביניהן. לעתים יש מי שמקשרים בין אבחון פסיכודידקטי לבין הפרעות קשב או הפרעות ריכוז, וחשוב לעשות אבחנה מתאימה, ולהגדיר מהו בדיוק אבחון פסיכודידקטי, למי הוא נועד, ולנפץ את הסטיגמות מסביב.
ראשית, אבחון פסיכודידקטי לא נועד דווקא למי שיש לו לקות “קשה”, אלא נועד לאתר את אותן לקויות הלמידה בדיוק כמו אבחון דידקטי. פעמים רבות, אבחון דידקטי וגם אבחון פסיכודידקטי יביאו בדיוק לאותן התוצאות, ויש מי שעובר אבחון דידקטי ויש לו שורה ארוכה מאד של לקויות למידה, ויש מי שעובר אבחון פסיכודידקטי כאשר בתוצאות מתברר שיש לו רק לקות אחת, שאפילו לא נחשבת לקשה. אז אם יש טעות בהגדרה או בלבול, מהי בעצם ההגדרה הנכונה, ומתי פונים לעבור אבחון פסיכודידקטי?
כאשר מזהים בעיה בתחום הרגשי או השכלי
טענה מדויקת יותר על ההבדל בין אבחון דידקטי לבין אבחון פסיכודידקטי היא בנוגע לבעיה, שאתם חושבים שקיימת. אם אתם משוכנעים, כי הבעיה שקיימת היא אך ורק בתחום של כישורי למידה – קרי קריאה, כתיבה, יכולות מתמטיות, תפיסה מרחבית, יכולות זיכרון וכיו”ב – אזי אבחון דידקטי הוא בהחלט מספיק, ואין צורך בהפניה אל אבחון פסיכודידקטי.
אתם פונים אל אבחון פסיכודידקטי כאשר אתם למעשה לא בטוחים כ”כ מה מקור הבעיה בלימודים. האם מדובר בלקות למידה בלבד? האם יכול להיות שמדובר בכלל בבעיה שכלית, כלומר בעניין של מנת משכל, או שיתכן שהבעיה היא בכלל רגשית? ואולי הבעיה היא משולבת – לקות למידה ביחד עם בעיה רגשית, או בעיה בתחום השכלי, בשילוב עם לקות למידה. את כל הדברים הללו בא אבחון פסיכודידקטי לגלות.
בדיוק בגלל זה, אבחון פסיכודידקטי בנוי למעשה מכמה שלבים. השלב הראשון של אבחון פסיכודידקטי הוא שלב הבדיקה השכלית. במצב כזה, בודקים מהי רמת המשכל ה”נקייה” של האדם. כלומר, עושים זאת בכל אופן שיידרש, על מנת לנפות את כל לקויות הלמידה האפשריות, ולתת לנבחן את התנאים הנוחים ביותר עבורו, וזאת, כדי שיהיה אפשר לראות מהי רמת המשכל שלו ביחס לשאר האוכלוסייה – האם הוא מתחת לממוצע, מעל הממוצע או בממוצע. פעמים רבות הורים מופתעים לגלות כי לילד שלהם יש רמת משכל ממוצעת או גבוהה, למרות שהם חשבו אותה לנמוכה יותר.
השלב הבא של אבחון פסיכודידקטי הוא המבחן הקוגניטיבי, ושלב זה דומה מאד למעשה לאבחון הדידקטי, וכמעט כל מה שבודקים באבחון הדידקטי – בודקים גם בשלב זה של האבחון. בודקים יכולות של קריאה, תפיסה חזותית, יכולות דיבור בעל פה, יכולות זיכרון של טקסט, יכולות בכתב.
לנבדק הערכה פסיכולוגית מלאה מכל הכיוונים – בודקים את הרקע האישי שלו, את מידת ההסתגלות שלו למסגרות חברתיות שונות גם בתוך הלימודים וגם מחוץ למסגרות החינוכיות. בודקים האם לנבחן יש בעיה ביצירת קשרים חברתיים, מהו הדימוי העצמי שלו, כיצד הוא מדמה את הסביבה שלו וכיו”ב.
ומה מקבלים בסוף?
בסופו של אבחון פסיכודידקטי, מקבלים למעשה תמונה מלאה לחלוטין על הנבחן מכל בחינה שהיא. התוצאות של אבחון פסיכודידקטי מוסרות מהי מנת המשכל של הנבחן, מהן היכולות הקוגניטיביות שלו והאם יש לקות למידה, וכן האם יש לו קשיים נפשיים שונים. התמונה הכוללת אשר אבחון פסיכודידקטי מאפשר ממפה בצורה מדויקת את הבעיות (אם ישנן) שיש לנבדק בתחום הלימודים.
כך אפשר לראות האם הקושי הוא בסיסי ברמה שכלית, האם הוא ביכולות הלימוד, או שמדובר על קושי נפשי, או כאמור על שילוב מסוים. פעמים רבות אבחון פסיכודידקטי אכן חושף בעיות מורכבות למדי, שמושפעות ממספר גורמים, בפרט כאשר מדובר על לקות למידה מעורבת עם בעיה רגשית שנולדה כתוצאה מהלקות.
אבחון פסיכודידקטי הוא רק אחד משורה של אבחונים המוצעים עבור מי שקיים לגביו חשד ללקות למידה מכל סוג שהוא. חשוב לברר היטב מה סוג האבחון הנדרש טרם התחלת התהליך.
