אבחון פסיכודידקטי
אבחון פסיכודידקטי- מומחים בישראל
על האבחון הפסיכודידקטי
אבחון פסיכודידקטי- מאבחנים את הקושי
כידוע, לקויות למידה הן קבוצה של לקויות התפתחותיות הפוגעות בכישורי הלמידה של האדם, ומונעות ממנו לרכוש ידע ומיומנויות ברמה ובקצב המצופה ממנו (בהתאם לנורמה של בני גילו). בבואנו לטפל באנשים המתמודדים עם לקויות למידה ולסייע להם, חשוב שנבין את מקור הקשיים שהם מציגים, על מנת שנוכל לכוון בהתאם את הדגשים השונים, בין אם מדובר בהוראה מתקנת, התאמות בחינה או כל אפשרות אחרת שניתן להציע.
הכלי המרכזי המספק את ההבנה של מקור הקשיים הוא, כאמור, אבחון דידקטי המעניק תמונה מקיפה ומפורטת של נקודות החולשה (וגם נקודות החוזק) של המאובחן. עם זאת, עבור אנשים רבים המתמודדים עם לקויות למידה, התמונה אינה מסתכמת בזה…
לקויות למידה- דרכים רבות מובילות ליעד אחד
הורים, תלמידים, מורים ואנשי מקצוע נוספים בתחומי החינוך והטיפול פוגשים לא פעם תמונה של תלמיד המציג קשיים.
בבואם להבין את התמונה הם נדרשים לחקירה שלה. בעוד שנכון לומר כי הבסיס לכל “חקירה” של קושי שהתלמיד מציג הוא האבחון הדידקטי, חשוב לזכור ולהזכיר שלקות למידה (כפי שמתבטאת בממצאי האבחון הדידקטי) אינה הגורם היחיד שעשוי להסביר תמונה שכזאת. לעתים מצטרפים אליה היבטים נוספים:
דוגמא ראשונה לגורם העשוי להסביר קשיים לימודיים נוגעת למנת משכל (או במונח הלועזי השגור יותר- אינטליגנציה). לפעמים תלמידים מציגים קשיים בתחומים מסוימים מהסיבה הפשוטה שיכולותיהם בתחומים אלו הם נמוכות ביחס לשאר תלמידי הכיתה. מחשבה זו עשויה להיות קשה ומטרידה עבור תלמידים אלה והוריהם, אבל חשוב לזכור שגם אינטליגנציה היא גורם מורכב, ותלמידים רבים מציגים שונות ברמת היכולת שלהם בתחומים שונים. דפוס של תלמידים המתקשים במקצועות עיוניים ורבי- מלל אך מצטיינים במקצועות טכניים הוא די שכיח, וכך גם הדפוס ההופכי (בכלל, בקרב חוקרים העוסקים באינטליגנציה אחת החלוקות השכיחות היא בין אינטליגנציה מילולית לביצועית). אין פירוש הדבר שתלמידים אלו לא יכולים להיתרם מתגבור או סיוע במקצועות בהם הם מתקשים, אך לצד זאת, הם עשויים למצוא מקצועות ותחומים שההתקדמות בהם לא כרוכה בקשיים ומאבקים ולרוב הם עשויים גם ליהנות מהם הרבה יותר. דוגמא נוספת לגורם המעורב בקביעת רמת תפקודו הלימודית של התלמיד הוא מצבו הרגשי.
לקויות למידה- דרכים רבות מובילות ליעד אחד
הורים, תלמידים, מורים ואנשי מקצוע נוספים בתחומי החינוך והטיפול פוגשים לא פעם תמונה של תלמיד המציג קשיים.
בבואם להבין את התמונה הם נדרשים לחקירה שלה. בעוד שנכון לומר כי הבסיס לכל “חקירה” של קושי שהתלמיד מציג הוא האבחון הדידקטי, חשוב לזכור ולהזכיר שלקות למידה (כפי שמתבטאת בממצאי האבחון הדידקטי) אינה הגורם היחיד שעשוי להסביר תמונה שכזאת. לעתים מצטרפים אליה היבטים נוספים:
דוגמא ראשונה לגורם העשוי להסביר קשיים לימודיים נוגעת למנת משכל (או במונח הלועזי השגור יותר- אינטליגנציה). לפעמים תלמידים מציגים קשיים בתחומים מסוימים מהסיבה הפשוטה שיכולותיהם בתחומים אלו הם נמוכות ביחס לשאר תלמידי הכיתה. מחשבה זו עשויה להיות קשה ומטרידה עבור תלמידים אלה והוריהם, אבל חשוב לזכור שגם אינטליגנציה היא גורם מורכב, ותלמידים רבים מציגים שונות ברמת היכולת שלהם בתחומים שונים. דפוס של תלמידים המתקשים במקצועות עיוניים ורבי- מלל אך מצטיינים במקצועות טכניים הוא די שכיח, וכך גם הדפוס ההופכי (בכלל, בקרב חוקרים העוסקים באינטליגנציה אחת החלוקות השכיחות היא בין אינטליגנציה מילולית לביצועית). אין פירוש הדבר שתלמידים אלו לא יכולים להיתרם מתגבור או סיוע במקצועות בהם הם מתקשים, אך לצד זאת, הם עשויים למצוא מקצועות ותחומים שההתקדמות בהם לא כרוכה בקשיים ומאבקים ולרוב הם עשויים גם ליהנות מהם הרבה יותר. דוגמא נוספת לגורם המעורב בקביעת רמת תפקודו הלימודית של התלמיד הוא מצבו הרגשי.
לכל תלמיד יש עולם שלם המתקיים מחוץ לכיתה (בין אם בחצר בית הספר, בבית או במגרש המשחקים אחר הצהריים), וכן עולם שלם המתקיים בתוכו פנימה. חרדות, מצבי רוח, התמודדות עם אירועי חיים לא פשוטים, דחייה חברתית וכיוב’- כולם משפיעים על תפקודו של כל אדם, בכל תחום, ובמיוחד בתחומים הישגיים הדורשים השקעה מרובה כמו לימודים ובחינות. מונח שכיח בשיח העוסק ביחסי הגומלין בין מצב רגשי לתפקוד לימודי היא “פניות”- עד כמה האדם מסוגל להתפנות מהעיסוק במצבו הרגשי, ולהשקיע עצמו בדבר אחר (כמו למידה).
האבחון הפסיכו-דידקטי
כאמור, בבואנו לחקור את הקשיים המוצגים בפנינו, אנו זקוקים לכלי שיקיף תחומים נוספים מלבד היכולות הדידקטיות.
האבחון הפסיכו- דידקטי הוא הכלי המסייע בנקודה זו. האבחון הפסיכו- דידקטי הוא בעצם אבחון משולב, המורכב משני חלקים:
החלק הדידקטי, הבוחן את תפקודו של התלמיד בתחומי הלמידה העיקריים ובשורת יכולות קוגניטיביות נוספות, במטרה לקבל תמונה מעמיקה של היכולות המרכיבות את יכולת למידה הכללית.
החלק הפסיכולוגי, מבקש להכיר לעומק את החלקים הנוספים, שאינם “מכוסים” באבחון הדידקטי. הוא כולל בחינה של רמת האינטליגנציה של המאובחן- תחום זה מתייחס לכישורים שכליים שהם פחות “ממוקדי- בית ספר”, כלומר, כלליים יותר מאשר תחומי הלמידה העיקריים, וכן חלק של הערכה רגשית, המעריך באמצעות כלים שונים את מצבו הרגשי של המאובחן, תוך התייחסות לכוחות, חששות, תפיסה עצמית, תפיסה של האחר וכד’.
האבחון הפסיכו-דידקטי מאפשר קבלת תמונה שלמה ומקיפה, תוך התייחסות למאובחן כאדם שלם, ולא רק כפונקציה של תפקודו הלימודי (וקשייו בתחום זה).
הידעת?
באבחון הפסיכו-דידקטי נדרשת מעורבות של פסיכולוג. לעתים יעביר הפסיכולוג את שני חלקי האבחון (במידה ועבר הכשרה גם כמאבחן דידקטי- דבר הנפוץ בקרב פסיכולוגים בעלי התמחות בפסיכולוגיה חינוכית), ולעתים יעביר רק את החלק הפסיכולוגי, בעוד החלק הדידקטי מועבר על ידי מאבחן דידקטי.
