איך יודעים מתי צריך לאבחן את הילד?
אם בעבר נחשבו ילדים בעלי לקויות למידה או בעלי הפרעות קשב וריכוז לילדים חריגים הרי שכיום הם מאובחנים ומטופלים בשכיחות הולכת וגוברת, וכל זאת מאחר והתגלו גם הסיבות ללקויות אלו וגם דרכי הטיפול האפקטיביות בהן. כיום אין מתייחסים עוד ללוקים בלקויות אלו כחריגים מבחינה אינטליגנטית, והם לא מטופלים כבעלי אינטליגנציה נמוכה יותר משאר התלמידים. דיסלקציה מוכרת כלקות קריאה שלפעמים קשורה גם בלקות דיבור שברובה מיוחסת לתורשה גנטית, למרות שיש חוקרים שמייחסים זאת גם ליכולות נרכשות ולא בהכרח מולדות.
הכי טוב לעלות על לקויות למידה כמה שיותר מוקדם, כשמדובר בדיסלקציה כדאי לעלות על כך עוד בגן הילדים, כאשר הם ממש בתחילת רכישת מיומנויות לימודי קרוא וכתוב, ואולי אף לפני כן, בתקופה שבה הם משחקים עם צבעים וצורות ומתבקשים לסווג או להערים סוגים שונים של צורות וצבעים. כאשר הילד מגלה קושי בהתאמת צבעים או צורות לאורך זמן והדבר אינו משתפר לאחר זמן מסוים כדאי לגשת לבדיקה. האבחון יכול להיעשות על ידי בחינה דידקטית או פסיכו דידקטית, וכן ניתן לעמוד על דיסלקציה גם באמצעות מבחני הפרעות קשב כדוגמת מבחן טובה. במבחני טובה ניתן בעקיפין ללמוד על דיסלקציה הקיימת אצל הילד.
לאחר האיבחון יש לבצע שורה של פעולות כדי לסייע לילד להתמודד עם הלקות שלו, על מנת שגם יוכל ללמוד לקרוא ולכתוב באופן טוב יותר, וגם כדי שלקות זו לא תשפיע על חיי החברה שלו או על המבנה הרגשי שלו. את האבחון יש לעשות בעצה אחת עם יועצת בית הספר שאמורה לקבל את חוות דעת המחנכת במקרה שיש חשש ללקות למידה מסוג זה. במידה והדבר נעשה במשותף עם בית הספר ניתן יהיה להכין טיפול יעיל יותר לילד שיבוצע גם במסגרת בית הספר וגם במסגרת הבית.
מה גורם לדיסלקציה?
שני מאפיינים עיקריים נמנים עם הגורמים לדיסלקציה: גורמים תורשתיים הקשורים בגנטיקה וגורמים התפתחותיים שונים שאינם מולדים מעיקרם. אלה מכונים דיסלקציה התפתחותית או דיסלקציה נרכשת בהתאם. ממצאים מחקריים רבים מצביעים על התחזקות הגורם הראשון – הגנטי המולד, ורוב הלוקים בדיסלקציה מאובחנים ככאלה ומכונים בעלי דיסלקציה התפתחותית. לעומתם המיעוט נשאר בעל דיסלקציה נרכשת שהיא יותר קשורה לפגיעה בילד במהלך הלימוד ולא טרם תחילת הלימוד באופן תורשתי.
אילו סוגים נפוצים של דיסלקציה קיימים?
ארבעת סוגי הדיסלקציה השכיחים ביותר הם: דיסלקציה וויזואלית, דיסלקציה לקסיקאלית, דיסלקציה פונולוגית ודיסלקציה משולבת. דיסלקציה וויזואלית מתמקדת בוויזואל, באיך ומה רואים בזמן הקריאה. למשל: בסריקה הראייתית, בזכירת המראה של המילה, בלבול בין אותיות הדומות בצורתן וכן במיקוד המבט בנקודה הרצויה בזמן הקריאה. דיסלקציה לקסיקאלית מתמקדת בקושי להפוך מילה כתובה לדבר מה מובן והגיוני, וכן לשכירת איות של מילים. דיסלקציה פונולוגית מתמקדת בקושי בדיבור, קושי באיות וכן באוצר מילים דל במיוחד. כמו כן, בקושי במיומנויות קריאה שכבר נרכשו. הסוג האחרון אינו מחדש אלא משתף כמה דיסלקציות שונות מאלו שנימנו כאן לכדי מכלול לקויות והיא מכונה דיסלקציה משולבת. חשוב לציין, כי גם תופעת האלקציה שהיא הפרעת קריאה נרכשת ולא מולדת נחשבת גם היא לסוג של דיסלקציה. רוב סוגי הדיסלקציה מאופיינים גם בכאבי ראש חזקים כתוצאה ממאמץ מיותר בנסיון להתמודד עם תהליך הקריאה והכתיבה.
בין חוקרי הדיסלקציה קיימת אי הסכמה באשר להגדרת הדיסלקציה עקב אי יכולתם להבדיל בין קשיי קריאה לבין ליקויי קריאה. כלומר בין הקושי בלימוד קריאה המותנה ברכישת מיומנויות ובין ליקויים מולדים שמקורם בתורשה הגנטית. כמו כן, קיים קושי לאבחן ליקויים אלה בין השפה המדוברת והכתובה וכן בדרגות החומרה השונות של לוקי הדיסלקציה.
מה ניתן לעשות?
כדי להיות בטוחים כי ילדכם אכן לוקה בדיסלקציה יש לערוך אבחון מקצועי. כפי שנאמר, כדאי ומומלץ לעשות אבחון זה כמה שיותר מוקדם כדי למנוע פגיעה אפשרית בכישורים החברתיים והרגשיים שלך הילד. את הצורך באבחון ניתן לזהות בעצמכם או בעזרת הגננת או המחנכת או היועצת בבית הספר. התסמינים הבולטים לקיום דיסלקציה אפשרית הם היפוך אותיות ומספרים, בלבול בין צורות וצבעים, קשיים בהעתקה וכיוצא באלה.
לאחר שבדקתם את התסמינים וראיתם כי ילדכם אינו מתקדם מעבר לקשיים הראשונים הללו, ואינו מראה התנהגות לימודית נורמטיבית, במובן זה כדאי ומומלץ לשלוח אותו לאבחון. בשלב האבחון יפריד המאבחן בין לקויות הקשורות לדיסלקציה ובין לקויות למידה אחרות הקשורות בהפרעות קשב וריכוז, לקויות שפה, או כאלה הקשורות לראייה ושמיעה באופן ספציפי.
לאחר האבחון יש לקבוע צורת טיפול מועדפת שתותאם לצרכי הילד הספציפי. חשוב לציין, כי אין טיפול אחיד לכל הלוקים בדיסלקציה, וכי הדבר קשור בראש ובראשונה באופי הדיסלקציה שלוקה בה הילד. ניתן להיעזר בהוראה מתקנת, עבודה מול קלינאית תקשורת במקרה והדיסלקציה קשור גם בליקויי דיבור וכן אימוץ אסטרטגיות, שנבנו על ידי המאבחן כדי לעזור לילד. יש לזכור, כי כל הקלה ושיפור ביכולותיו של הילד עשויים להגדיל את הישגיו האקדמיים ולמנוע השפעה לא רצויה על חיי החברה והרגש שלו.
משרד החינוך וההתמודדות עם דיסלקציה
התמודדות עם דיסלקציה היא עניין משולב שבו חוברים כמה גורמים יחדיו. למשרד החינוך, באמצעות אנשי המקצוע שלו, תפקיד מכריע בהתמודדות זו. ראשית, הפנייה לאבחון חשש לדיסלקציה באה בדרך כלל מאיש חינוך – או מהמחנכת או מהיועצת הבית ספרית או מהגננת. המלצה לאבחון כזה חייבת להתקבל בחיוב אצל ההורים, שכן המלצה זו עשויה לשפר את חיי הילד ללא הכר. לאחר שלב האבחון מאפשר משרד החינוך כמה וכמה דרכי פעולה להתמודדות עם הלקות: התאמת איש מקצוע מתאים בהוראה מתקנת ללוקה בדיסלקציה או עבודה אישית אחרת עם הילד, כמו כן ישנם התאמות שמבצע משרד החינוך בתוכנית הלימודים של הלוקים בדיסלקציה, כגון: הערכת זמן מבחנים, פטור ממקצועות מסוימים (במיוחד הקשורים ללימודי שפה זרה שנייה), בחינות בעל פה, הקראת שאלוני הבחינות וכיוצא באלה הקלות שונות.
במשרד החינוך מודעים כיום כי דיסלקציה איננה מעידה עוד על נכות שיכלית או על רמת אינטליגנציה נמוכה מהרגיל, אלא על לקויות מסוימות, שגם אם אין אפשרות מוחלטת להתגבר עליה, הרי שניתן באמצעות טיפול הולם ולאורך זמן להקל על הלוקה בדיסלקציה עד למצב שבו תשתפר יכולתו לקרוא ולכתוב באופן ניכר. משרד החינוך הבין כבר מזמן, כי דיסלקציה היא לקות למידה ולא נכות. לקות זו באה לידי ביטוי בעיבוד וניתוח של מידע הקשורים בכישורי שפה והנחוצים לקריאה. תסמיני הדיסלקציה נמדדים בהישגי הקריאה כגון: מהירות הקריאה, הבנת הנקרא ודיוק בקריאה.
כיום אין עוד ספק, כי דיסלקציה היא לקות הניתנת לטיפול ולשיפור וכי משרד החינוך עושה מאמצים רבים כדי לאבחן את הלוקים בדיסלקציה במטרה להגביר אצלם את המודעות לבעיה, וכן כדי להמליץ על טיפול ראוי על פי הלקות הספציפית. שיתוף פעולה בין משרד החינוך, הורי התלמיד, הגופים המאבחנים והמטפלים, שחוברים יחד כדי לעזור לילד הלוקה בדיסלקציה מאפשרים התמודדות ראוייה עם הדיסלקציה ויצירת מנגנון שיוכל לעזור לילד להשתלב ולהשתפר בכל מה שלקות זו מגבילה אותו בו.
