ההוראה המותאמת מתייחסת למגוון שונות התלמידים תוך מתן מענה לרמות ולצרכים השונים של כל לומד (תלמיד). זכותו של כל לומד ליהנות  מתחושת ערך ההצלחה ביחס לעצמו ולחוות חוויות הצלחה.

ההוראה המותאמת החלה להתפתח בישראל בשנת 1978. היא יצאה מתוך העיקרון שלציבור הרחב אינטרס חברתי לרכוש השכלה וידע. אסור להשאיר את המתקשים בצד, יש לבצע התאמות ולפתח שיטות על מנת ליצור חברה מערבית לומדת ומתקדמת.

החינוך כמובן הוא אבן היסוד בעתיד המדינה ויש להשקיע את כל המשאבים הנחוצים על מנת להעמיד את דור העתיד.

עם השנים בשל קשיים ולקויות שאובחנו אצל תלמידים פותחו תוכניות התערבות במערכת החינוך, הפועלות בחטיבות-הביניים. הנחת המוצא הייתה שההוראה בכיתה ההטרוגנית, הנעשית דרך עבודה חינוכית, יוצרת מפגש בין תלמידים השונים זה מזה מבחינה תרבותית וחברתית. כמו כן הם נבדלים האחד מהשני ברמות היכולת וההישג, כל זה במסגרת כיתה אחת.

 ההטרוגניות נתפסת בכל התוכניות, כערך חינוכי ולימודי. אי לכך, המפתחים עמדו מול אתגר החידוש והיצירתיות בהיבט הלימודי.

כל התוכניות מדגישות שהאחריות לקידומו של התלמיד מוטלת על המורה. עליו לערוך שינויים פדגוגיים (כגון: שינוי שיטות הוראה, פיתוח חומרי למידה וכדומה) בהוראה בהתאם להטרוגניות בכיתה בה הוא מלמד. עליו להגמיש את שיטת הלמידה בהתאם לשונות ולבצע הערכה מגוונות כמענה לשונוּת בין הלומדים, שמתייחס להבדלים בין תלמידים ב”מאפייני הלומד” (סגנון למידה, סגנון חשיבה וכדומה).

מערכת החינוך מדגישה את חשיבות השמירה על מסגרת לימודים הטרוגנית, אינטגרציה ושוויון הזדמנויות, אך יחד עם זאת מאפשרת הקמתן של מסגרות ייחודיות (כגון בתי-ספר ייחודיים).

מחקרים שונים שנעשו בתחום  האינטליגנציה האנושית מעידים כי היא מאוד מורכבת.

גרדנר מצא כי לאינטליגנציה שבעה פנים: לשונית, לוגית-מתמטית, מרחבית, גופנית-תנועתית, מוסיקלית, בינאישית ופנים-אישית. בכל אחד מסוגי האינטליגנציה ניתן לפעול בשפה ובסמלים מתאימים (Gardner, 1991, 1993). במחקרים נוספים של גרדנר ועמיתיו שורטטו קווים לזיהוי השונוּת בין התלמידים, וכן דרכי הפעלה חלופיות לפיתוח היכולת האישית בתחומים שונים.