זיהוי ואיתור הפרעות הקשב והריכוז כבר בגיל הרך
הוא מרבה לאבד חפצים ולשכוח דברים, הוא חולמני לעתים קרובות, ולא פעם נדמה שהוא מחוברל-“מנוע טורבו”. לרוב קיימת אפשרות לזהות תסמינים של הפרעות קשב וריכוז כבר בגיל הרך, כשהסימנים המוקדמים מופיעים, למעשה, כבר בשלבי ההיריון והלידה. מחקרים הראו כי לילדים אשר אובחנו כבעלי הפרעות קשב וריכוז היו תנועות עובר גבוה משיעור התנועות הממוצע, כשהנתון כולל גם את אלו שהם ללא מרכיב ההיפראקטיביות. המחקרים הראו עוד כי מעל לרבע מכלל לקויי הקשב והריכוז נולדים במשקל שמסווג מחוץ לטווח הנורמה, קרי פגים אשר נולדו לפני השבוע ה-37 להיריון ובמשקל הנמוך מ-2,200 גרם, או לחלופין תינוקות שנולדו מעל ל-3,900 גרם. אם בעבר סברו החוקרים שהפגות היא זו אשר גורמת ללקות הקשב, הרי שכיום, בהסתמך גם על הקשר הגנטי, הסברה היא שהפרעות הקשב והריכוז הן שגורמות לכל החריגות ההריוניות שציינו כאן.
תסמינים העשויים לרמוז על הפרעות הקשב והריכוז בארבע השנים הראשונות
כבר בשנה הראשונה יישנה קבוצת תסמינים העשויה לרמוז על פוטנציאל להימצאותן של הפרעות קשב וריכוז, ואחד התסמינים הבולטים הוא הסתגלות איטית למחזור השינה, כשבנסיבות הנורמאליות קיים רצף שינה סביר למעט הפסקות הנקה.
לעיתים מתלווה אל ההפרעות ברצף השינה גם הקושי במעבר בין ערות לשינה ולהיפך. ההתפתחות המוטורית בשנה הראשונה הינה לרוב מהירה, בעוד שההתפתחות השפתית הדבורה איטית יותר. יחד עם זאת, מהרגע שהפעוטות הללו רוכשים את מיומנות הדיבור עשויה להופיע דברנות יתר, ופער התפתחותי בין השפה האקטיבית- מיומנות הדיבור לבין ההבנה. בטווח השנים הללו נחשפות לרוב בעיות שינה, ועדויות קליניות מדברות גם על רגישות חושית למגע, קול, ריח ואור, וכן על אכילה בלתי מאוזנת. העדויות הקליניות מראות גם קשר להרטבת לילה שלעתים נמשכת עד גילאי שמונה ואף יותר, ובעיות ההתנהגות בסביבות השונות מתחילות לחדד את סימני השאלה.
“הוא סתם ילד שובב, גם אני הייתי כזה…”
לא מעט נכתב על הפרעות קשב וריכוז, והן זכו לתהודה וסטיגמות רבות. מחד, ההפרעות הפכו ל”אופנתיות”, ורבים נוטים להתייחס אליהן בקלילות. מאידך, כשעולה הצורך להודות בקיום ההפרעות, ולהתייחס בכל כובד הראש הנדרש בנסיבות הללו, נשמעים לא פעם משפטים כגון “הוא סתם ילד שובב, גם אני הייתי כזה…”, “כשיגדל הוא יירגע”, וכן משפטי התכחשות נוספים לרבות הטחות אשמה בגננת, המחנכת, בית הספר וכדומה. כיום כבר ברור שמדובר בהפרעות ממשיות כבדות משקל שאסור להפחית מעוצמתן. הפרעות קשב וריכוז הינן מולדות, מעיבות כצל על איכות חייו של הלוקה בהן, ומתלוות אליו לכל אורך החיים. בעבר אכן נטו לסבור כי חלק מהלוקים בהפרעות הקשב “נרפאים” ממנה עם השנים, אך כיום קיימת אחדות דעים בקרב אנשי החקר ואנשי המקצוע בתחום שהפרעת הקשב אינה חולפת אלא נוטה לשנות את צורתה הפנימית והחיצונית במהלכם של שלבי ההתפתחות בחיים.
חשיבות הזיהוי, האבחון והטיפול המוקדמים
אם בשלב הינקות הפרעות קשב וריכוז באות לידי ביטוי בהיבט ההתנהגותי, הרי שעם הזמן הן משנות את צורתן והופכות לחוסר שקט פנימי המלווה לעתים במצבי רוח משתנים וחרדות. ההפרעות פוגעות ביכולת מיקוד הקשב וביכולת להתמיד בריכוז, כשההשלכות של הפגיעה עלולות לבוא לידי ביטוי בכל היבטי החיים, החל מההיבט האקדמי, דרך ההיבט ההתנהגותי וכלה בהיבטים הרגשיים והחברתיים. אנשים בעלי הפרעות קשב מתקשים לרוב ביכולת ארגון וניהול עצמיים, וכן מתאפיינים בגמישות חשיבתית לקויה, קשיים בוויסות ההתנהגות, בעיות בתפיסת הזמן, קשיים בהתנהלות תקציבית, חוסר יכולת להתמיד במסגרות שונות ועוד. ללא אבחון וטיפול מתאימים הקשיים הללו להוביל לכעס, חוסר אונים, תסכול, ופגיעה קשה בהערכה והדימוי העצמיים. ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז הינם לרוב בעלי מעוף והשראה, אינטליגנציה ותושייה, וככל שהמכשולים הנוירולוגיים יסולקו מדרכם מוקדם יותר, כך יפחת הסיכון ליצירת חסמים פסיכולוגיים וחסמים אחרים המתלווים אל ההפרעות הללו.
