רבות נאמר על השפעתה הבריאה של הפעילות הגופנית על התפקוד המוחי. עיסוק בספורט משחרר אנדורפינים וסרטונין, המשפיעים באופן חיובי על דיכאונות וחרדות. בנוסף מגן הספורט על מאגרי הזיכרון במוחנו. אך מה בנוגע להפרעות קשב וריכוז? האם גם עליהן הספורט משפיע?
מחקרים רבים נערכו בנוגע להשפעות של ספורט על יכולת הריכוז דווקא אצל אנשים אשר לא סובלים מהפרעות קשב וריכוז. נושאי המחקר היו ספורטאים מזדקנים שהאינטליגנציה שלהם, סוגי זיכרונות שונים וכן יכולות הריכוז שלהם נבדקו. בכל המחקרים הראו הספורטאים עליונות על פני אנשים מן השורה, אבל את התופעה הזאת ניתן להסביר גם להסביר באופן גנטי. אפשר לטעון, כי היכולות המנטאליות של הספורטאים, אשר נשמרו לאורך השנים, קשורות גם באופן ישיר לגנים שהפכו אותם לספורטאים מלכתחילה! בכל אופן ספורטאים עם הפרעות קשב וריכוז הם נושא בפני עצמם.
מברג פיליפס
אמנם אין זה מאמר על ספורטאים עם הפרעות קשב וריכוז, אבל השחיין מייקל פלפס, הוא דוגמה ידועה לאדם הסובל מהפרעות קשב וריכוז קשות, ושהספורט, לא רק שעזר לו, אלא גרם לו להתברג במקום ההיסטורי של הזוכה במספר הגדול ביותר של מדליות אולימפיות בכל הזמנים. למעשה, ישנם מקרים רבים בהם הפרעות קשב וריכוז יצרו ספורטאים גדולים דוגמת מייקל ג’ורדן ומייקל ג’ונסון. שאקיל אוניל גם כן הרצה פעמים רבות על הפרעות הקשב שלו ועל הספורט כגורם מאפשר לימודים עבורו.
כדורסל במקום ריטלין?
על פי מומחים רבים קיימת הצלחה בלתי מבוטלת בטיפול בילדים עם הפרעות קשב וריכוז דרך ספורט. זאת בשל זמינות הפעילות ביחס לפעילויות טיפוליות אחרות ובגלל הקשרים החברתיים אותם רוקם הילד עם ילדים שלאו דווקא סובלים מהפרעות קשב וריכוז. באמצעות הספורט משפר הילד לא רק את הכישורים החברתיים שלו אלא גם את הדימוי העצמי הנמוך ואת הקואורדינציה מהם סובלים לרוב ילדים אשר לוקים בהפרעות קשב וריכוז.
כיצד זה עובד?
תחילה, בהפרעות קשב וריכוז קיים אלמנט נפשי, בו הלוקה בהן חש כאילו כלואות בו אנרגיות כפי שהגדירו זאת מספר לוקים בתופעה. הספורט מאפשר לו לשחרר אותן. בנוסף, שיפור תפקוד האונה הקדמית, האחראית על קבלת החלטות, המגיע מספורט, הוא טיפול בעקיפין באחת ההשלכות של הפרעות קשב וריכוז והיא קבלת החלטות ממקום אימפולסיבי, וכמובן, יצירת קשרים נוירולוגים חדשים. מחקרים הוכיחו, כי ספורט עוזר ליצירת קשרים נוירולוגים חדשים, אם זה באמצעות למידת הפעילות עצמה או כפועל ביולוגי יוצא, מה שגם כן עשוי לשפר את התפקוד של אנשים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז.
שחמט או ג’וג’יטסו ברזילאי?
על שוק הטיפול בהפרעות קשב וריכוז הסתער כל מדריך כושר שסיים קורס בוינגייט, היות וזה “נושא חם”, כמו שאומרים, וקיימת בו תעסוקה רבה. כיצד ניתן לדעת איזו מיומנות תעזור לנו ולילדנו להתמודד בצורה הטובה ביותר להפרעות הקשב והריכוז? ובכן, כשזה נוגע לילדים שלנו, נרצה כי הספורט יקנה להם ערכים נוספים מעבר לטיפול בהפרעות קשב וריכוז. כלומר, כל ספורט אשר עוסקים בו באופן רציני מקנה ערכים של משמעת והתמדה, אבל אלו דברים שמטפלים בהפרעות קשב וריכוז בלאו הכי ולא מקנות “ערך מוסף”.
אמנויות לחימה, אם כן, הן הפתרון הטוב ביותר והיעיל ביותר עבור ילדים, מפני שהם מקנים גם יריעה תרבותית, תחושת כבוד לזולת וביטחון עצמי. אבל לא כל הילדים בנויים למגע פיזי, ואמנויות לחימה פנימיות, כגון אייקיידו וטאי צ’י, מקבילות מבחינתם לשיעור לשון בכיתה, מכיוון שהם לא נותנות מקום לפרוק את האגרסיות הנלוות להפרעות קשב וריכוז אצל ילדים.
שחמט הוא לכאורה האופציה האירונית, משום שכביכול בכדי לשחק שח זקוקים לקשב וריכוז, אבל מחקרים שנערכו הראו בבירור, כי השחמט משפר את הזיכרון, הריכוז והשליטה העצמית. היצר התחרותי של רבים מהסובלים מהפרעות קשב וריכוז לעתים גובר על הצורך שלהם לקום ולהסתובב, ודוגמה טובה לכך היא השחמטאי הענק בובי פישר, שסבל מהפרעות קשב וריכוז ונהג להפתיע יריבים באמצעות פעולות אימפולסיביות, שלכאורה נראות חסרות כל היגיון. שחמט ברמה גבוהה גם כן דורש פעילות גופנית אינטנסיבית (מה שיכול גם כן לעזור להפרעות קשב וריכוז), על מנת לשמור על המוח בכושר (ולכן הוא מוגדר כספורט באולימפיאדה).
טיפול בהפרעות קשב וריכוז דרך ספורט מהווה שיטה יעילה רק כאשר נהנים מהספורט. לכן אם הספורט שלכם או של ילדכם הוא בלט, רכיבה על סוסים או גלישת רוח, אל תהססו להתמקצע בתחום, כי כנראה שההנאה היא חמישים אחוזים מהטיפול.
עוד על: טיפול בהפרעות קשב וריכוז
