מהי הפרעת קשב וריכוז חלק א’

מאת; גלי ארזי

בשנים האחרונות יש עניין הולך וגובר על הפרעות קשב וריכוז. פתאום נדמה שיש המון ילדים שמאובחנים כסובלים מהפרעות קשב וריכוז, מכירות התרופות המיועדות לטיפול בתופעה עולות ואפילו מבוגרים רבים מבינים שאולי הם סובלים מהפרעות קשב ולא “סתם עצלנים”. במקביל להתעניינות הגוברת בתופעה מתעוררות תנועות רבות המתנגדות לשימוש הרווח באבחון הפרעות קשב וריכוז ומתן טיפול תרופתי, במיוחד בילדים. אך מהי הפרעת קשב וריכוז? ממה היא נובעת ומה מאפיין אותה? במאמר זה נשפוך אור על הנושא המורכב והמרתק הזה.

הכרות עם הפרעת קשב וריכוז

הפרעת קשב וריכוז נחשבת להפרעה נוירולוגית המתבטאת כבר בגיל הילדות. על פי מחקרים אפידמיולוגיים שונים ניתן להעריך שמספר הילדים הלוקים בהפרעות קשב נע בין חמישה לעשרה אחוזים מכלל האוכלוסייה. באופן מעניין, מרבית הילדים המאובחנים כסובלים מהפרעות קשב הם בנים, אך היא לא פוסחת גם על בנות.

 

הפרעת קשב וריכוז מוכרת מאוד בשמה הלועזי ADD או ADHD. ADD הם ראשי תיבות של Attention Deficit Disorder וכאשר מוסיפים את האות H היא מסמנת היפראקטיביות. כך שלמעשה יש שלושה תסמינים בולטים בהפרעות קשב אשר יכולים להתבטא יחד או כל אחד לחוד:

• הפרעה בקשב משמעה קושי בהפניית קשב (תשומת לב) לגורם אחד קבוע שאליו צריך להפנות את הקשב. לדוגמה, אם הילד נדרש לפתור בעיה במתמטיקה, הוא מתקשה להפנות את הקשב לפעולת החישוב.
• הפרעה בריכוז משמעה שלאחר שהושג קשב מסוים, קשה לשמור על הריכוז לאורך זמן. כך אפשר לראות ילד שמחשבתו נודדת במהלך השיעור, למשל.
• היפראקטיביות משמעה פעלתנות יתר. נהוג לתאר ילדים היפראקטיביים כ”ילדי קפיץ” שצריכים כל הזמן לזוז ולעשות דברים, כאילו יושבים על קוצים.

יש רופאים וחוקרים המתייחסים להפרעת קשב עם היפראקטיביות כהפרעה שונה מהפרעת קשב בלי היפראקטיביות, אך הנורמה המדעית היא שמדובר בשני צדדים של אותה מטבע.

ממה נובעת הפרעת קשב וריכוז

בעבר היה נהוג לחשוב שילדים המתקשים בריכוז ומתנהגים באימפולסיביות והיפראקטיביות מבטאים מצוקה רגשית שיכולה לנבוע מסיבות שונות כמו מתח בתוך המשפחה, תחושת ערך עצמי נמוכה וכדומה.

לעתים מצוקות אלו באמת גורמות להתנהגות דומה להפרעת קשב וריכוז, אך על פי כל המוסכמות המדעיות, הפרעות קשב וריכוז הן הפרעות התפתחותיות-נוירולוגיות. המשמעות של הגדרה זו היא שההפרעה נובעת מהתפתחות לא תקינה של מערכת העצבים, שיכולה להתחיל כבר בהריון או בגיל מאוד צעיר. עם זאת, יש לציין שמדובר בהשערה והמדע עדיין לא איתר את מקור הפגיעה המוקדמת במערכת העצבים שגורמת להפרעות קשב וריכוז.

מוחם של ילדים ומבוגרים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז שונים באופן פיזי מאלו של אנשים שאינם סובלים מההפרעה. לדוגמה, מחקרים מראים שאחד המוליכים העצביים החשובים ביותר, דופאמין, פועל ביעילות נמוכה יותר אצל הסובלים מהפרעות קשב. כמו כן נמצא הבדל בנפח האונות הקדמיות אשר הן בדרך כלל קטנות יותר אצל הסובלים מהפרעות קשב וריכוז. אונות אלו קשורות לתהליכים קוגנטיביים גבוהים ובעיקר לחלוקת קשב, ולכן הגיוני שיימצא הבדל באזור זה.

יש לציין שההבדלים הפיזיולוגיים בין המוחות של הסובלים מהפרעות קשב וריכוז ושל אלו שלא הינם הבדלים מזעריים בסך הכל, ואינם מצביעים על ליקויי התפתחות חמורים כמו אלו המתבטאים בהפרעות התפתחות נרחבות יותר כמו אוטיזם.
מכיוון שמדובר בהפרעה בעלת מקורות נוירולוגיים, הטיפול הנפוץ ביותר הוא טיפול תרופתי בעזרת ריטלין, קונצרטה וכדומה.