מבדק מוקסו | Moxo לאבחון קשב וריכוז
תיאום פגישת אבחון- מומחה בקליק!
אבחון מוקסו לקשב וריכוז
אחר שנתגלתה הפרעת הקשב והריכוז, והצטברו ראיות מחקריות התומכות בקיומה של “ישות אבחנתית” זו, נהוג היה בתחילה לאבחן אותה על פי התרשמות קלינית- בהתאם לדיווחי ההורים והמורים וכן התרשמותו של הרופא.
במקביל להתפתחותו של הטיפול התרופתי בהפרעה, לצד החמרת הסטנדרטים של הקהילה המדעית, עלה צורך בפיתוח כלים אובייקטיביים לאבחון ההפרעה. הצורך המרכזי היה לספק לרופאים ולמאבחנים כלי שיאפשר להם להשוות את המאובחן שמולם לאיזושהי נורמה, וכך לדעת האם תסמיני הקשב והריכוז שלו נחשבים נורמליים עבור אדם בגילו, או שהם מעידים על חריגה המרמזת לקיומה של הפרעה.
הכלים שפותחו במהלך שנות השבעים והשמונים של המאה העשרים התבססו כולם על העקרון של continued performance- המאובחן מקבל משימה ממושכת, חזרתית ומונוטונית, המצריכה ממנו לגייס את משאבי הקשב שלו, ומאתגרת אותם באופן משמעותי. המבחן מאחסן את נתוני הביצוע של המאובחן- עד כמה דייק בתגובותיו והגיב כמצופה, ומשווה אותם לנורמות שנאספו במהלך פיתוח המבחן. כך בעצם מתנהל הרוב המכריע של התהליכים האבחוניים בתחום זה ב-25 השנים האחרונות.
בעיות ומורכבויות בכלי האבחון
הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה מורכבת, במובן זה שהאנשים המתמודדים עמה מציגים שונות ומגוון עצום מבחינת חומרת התסמינים ואופיים.
למשל- חלק מבעלי ההפרעה מראים היפראקטיביות וחלק לא, אצל חלקם הקושי מתבטא בהתמודדות מסגרת זמן וחלקם מתקים לשמור על קשב מתמשך. מורכבות זו אובדת כמעט לגמרי כאשר אנו פונים לכלי האבחון המסורתיים.
מדוע? מאחר וכל התמונה המורכבת שהאדם מציג, מסתכמת בשאלה אחת של “כן” או “לא”. האם לאדם יש הפרעת קשב, או לא? במצב כזה, קשה לדעת מה אופייה הייחודי והספציפי של הפרעת הקשב של המאובחן, ובמה כדאי למקד את מאמצי הטיפול.
בנוסף, רוב מבחני ה- continued performance פותחו לפני זמן רב (למשל, מבחן TOVA שפיתוחו החל בשנות השישים של המאה העשרים), ומכאן שהנורמות בהן הם עושים שימוש הן מיושנות וכלל לא בטוח שנכון להשוות אליהן מאובחנים כיום.
מבדק MOXO לאבחון הפרעת קשב וריכוז
בניסיון לתת מענה לצורך שהתפתח מול הכלים הקיימים לאבחון ההפרעה, פותח ה- MOXO.
MOXO הוא פרי פיתוח משותף ישראלי- הולנדי, והוא מהווה כיום את אחד הכלים המתקדמים לאבחון הפרעת קשב וריכוז.
היתרון המרכזי של MOXO לעומת הכלים הקיימים נעוץ בפלט שהוא מעניק.
כאמור, בעוד שהכלים המסורתיים יותר נותנים תשובת “כן או לא”, מדבר ה- MOXO מעניק בסוף למאבחן (ולמאובחן) “ציון” על ארבעה מדדים, המסייעים לצייר תמונה מדוייקת ועשירה של קשייו של המאובחן. מדדים או הם:
- מדד הקשב- היכולת למקד את הקשב לאורך זמן, לאתר את הגירוי המתאים במשימה ושלמור על “פוקוס” במשימה לאורך זמן.
- מדד התזמון- מדד התזמון מצביע על היכולת להגיב בצורה מדויקת בתוך מסגרת הזמן שהוגדרה עבור המשימה. אנשים בעלי הפרעת קשב המתקשים במדד זה יתקשו להגיב בזמן ולבצע מטלות הדורשות תגובה מיידית או מווסתת.
- מדד האימפולסיביות- מדד זה מתייחס ליכולת לעכב את התגובה ולהשתהות מעט, בדרך כלל על מנת לבצע החלטה לגבי התגובה המותאמת. דוגמא שכיחה לאנשים המתקשים במדד זה הם הילדים שקופצים ועונים תשובה בלי לחשוב.
- מדד ההיפראקטיביות- היפראקטיביות היא צורך בתנועתיות ופעילות יתר. פעילות נוספת לפעילות שבה האדם מממוקד עשויה לא פעם להפריע לפעילות העיקרית.
בסוף האבחון מופק עבור המאובחן “פרופיל קשבי” המתייחס לרכיבים הנ”ל, ומאפשר תכנון נכון ומותאם יותר של הטיפול. בנוסף, MOXO עושה שימוש בנורמות עדכניות, ובכך תוקפו הסטטיסטי רב יותר, והופך אותו לכלי המועדף לאבחון הפרעת קשב וריכוז כיום.
בעיות ומורכבויות בכלי האבחון הקיימים
הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה מורכבת, במובן זה שהאנשים המתמודדים עמה מציגים שונות ומגוון עצום מבחינת חומרת התסמינים ואופיים.
למשל- חלק מבעלי ההפרעה מראים היפראקטיביות וחלק לא, אצל חלקם הקושי מתבטא בהתמודדות מסגרת זמן וחלקם מתקים לשמור על קשב מתמשך. מורכבות זו אובדת כמעט לגמרי כאשר אנו פונים לכלי האבחון המסורתיים. מדוע? מאחר וכל התמונה המורכבת שהאדם מציג, מסתכמת בשאלה אחת של “כן” או “לא”.
האם לאדם יש הפרעת קשב, או לא? במצב כזה, קשה לדעת מה אופייה הייחודי והספציפי של הפרעת הקשב של המאובחן, ובמה כדאי למקד את מאמצי הטיפול. בנוסף, רוב מבחני ה- continued performance פותחו לפני זמן רב (למשל, מבחן TOVA שפיתוחו החל בשנות השישים של המאה העשרים), ומכאן שהנורמות בהן הם עושים שימוש הן מיושנות וכלל לא בטוח שנכון להשוות אליהן מאובחנים כיום.
על מבדק MOXO
הידעת?
MOXO, כמו שאר כלי האבחון הקיימים, הוא “כלי תומך החלטה”. פירוש הדבר הוא שהאבחנה הסופית של הפרעת קשב וריכוז לא נקבעת על פי הביצוע במבחן MOXO, אלא על ידי רופא (לרוב נוירולוג או פסיכיאטר). הכלי נועד לתמוך ולסייע בקבלת ההחלטה הנכונה על ידי איש המקצוע. לרוב, אלא אם כן קיימים פערים משמעותיים בתפקוד, נוטים אנשי המקצוע להסתמך על תוצאותיו של מבדק זה.
