בס”ד
מצליחים עם הזמן
אימון להצלחה לחודש ניסן
חג הפסח
הבסיס לאימון להצלחה עם הזמן הוא ההווה.
הידיעה הברורה שהאפשרות להצליח קיימת ברגע זה ממש.
כמאמר הבעל שם טוב “מחדש בטובו כל יום תמיד מעשה בראשית”.ברגע זה מתהווה מציאות חדשה שלא הייתה לפני רגע.
השאלה הגדולה היא כיצד אנחנו מפתחים את היכולת לקלוט את הרגע החדש כשאנו כל כך מורגלים לשגרה ולתודעה ש”מה שהיה הוא שיהיה” ,”אין חדש תחת השמש”…
עכשיו ממש בתקופה הזו ,חודש ניסן,נמסרות לנו מפתחות לגילוי סודות ההתחדשות והשינוי.
קיים לימוד מיוחד כיצד לפסוח ולהגיע למציאות חדשה לגמרי.ממציאות של עבדות למציאות של חירות .ממצרים המצב שמיצר עליך,חונק,מצמצם אותך ל”ארץ זבת חלב ודבש”.
לפניכם הכלים המעשיים השייכים לעבודה הרוחנית הזו, מתחילים…
התבונן בסימנים של החג ומצא את השייכות שלהם לחיים שלך.
תן להם צבע, צייר לך ציור מחשבתי,רקום חיים בתוך הסימנים והפוך אותם לשייכים לך,לחייך.
חודש ניסן – נס.יציאה ממציאות של מצרים,מציאות מוגבלת,שבה אנו עבדים-
למציאות שונה בתכלית המאופיינת בחופש וחירות להיות אני.
חודש ניסן הוא ראש השנה הנשמתי.
נשמה – “חלק אלוה ממעל ממש”.
מהות פנימית מושלמת בתוכי.הייחודיות שלי, האני האמיתי.
נס – תובנה חדשה שמאירה בתוכי ומשנה את הדרך שבה אני חווה את חיי.
נס הוא הביטוי הפנימי של הנשמה.הגילוי של שלמות בתוך המציאות המוגבלת.
מצרים – מצב או חוויה שמכווצת אותי,לא מאפשרת לי לבוא לידי ביטוי.מיצר/צר.
אנחנו יכולים להיות משועבדים להרגלים, אמונות, דעות קדומות, מחשבות אוטומטיות, חינוך…מה מיצר עלי? מה מיצר על משפחתי?
עבודת פרך – נאמר שהעבודה במצרים היית עבודת פרך.
מובא בתורה שבמצרים נתנו עבודות גברים לנשים ולהפך.
עבודת פרך היא עבודה שאיננה מתאימה.זו החוויה שאינני במקומי,
שאינני בעשייה שבאמת שייכת לי,שלא מבטאת אותי.
פסח – מלשון לפסוח,לדלג.
סוג של התפתחות השונה מהתפתחות שבה כל שלב ניבנה על השלב הקודם.
דילוג למציאות חדשה בדרך נס.כמו לידה מחדש.
ועכשיו עיקר העבודה…
כדי להיכנס למצב תודעתי חדש צריך
1.לבער את החמץ
2. לאכול מצה ומרור.
חמץ ,מצה ומרור הם תהליכים נפשיים
חמץ – מה שהחמיץ,שעבר זמנו,שאיננו טרי ורענן כבר.
מה שהחמיץ בתוכי,התקלקל או שכבר איננו מזין ומחיה אותי.
דברים שהפכו עם הזמן להיות חלק מהזהות שלי אבל בסופו של דבר לא מבטאים אותי באמת.
מחשבות,הרגלים,דפוסי התנהגות, מוסכמות חברתיות,שמפריעים לי להתקדם הלאה, שלא משמחים אותי,שאינם מבטאים את העצמי באמת.
החמץ הוא גם תחושת ההחמצה , ההזדמנויות שהחמצתי.
מה הן הממחשבות או המוסכמות החברתיות שבלמו אותי או את משפחתי מלעשות שינוי ולהגיע למימוש שלם יותר בשנה שחלפה ?
תכונת החמץ,שהוא תופח. תכונת התפיחה בנפש היא הגאווה.
הגאווה שמפריעה לנו להיות פתוחים וגורמת לנו להחמיץ הזדמנויות לשנות ולהתפתח או לקשור קשרים חדשים.
מצה – נקראת גם לחם עוני. נאפה בחיפזון ואינה תופחת,מצב של מצה בנפש הוא מצב של מיצוי.
הכוח הפנימי המאפשר מיצוי הוא כוח הענווה.
איך אפשר לפתח יותר ענווה ?
במה תתבטא בפועל הענווה בחיי?
מרור- בסדר אנו כורכים את המצה במרור המר.
המרור הוא הכאב, המיאוס כלפי מצב נוכחי וערגה למציאות חדשה באותו נושא.
בנפש הכוח המשחרר אותנו ממצב של חמץ למצה הוא מרור.
איזה מרירות אני חווה? עד כמה מאסתי בדבר הזה?
למה אני עורג? איך נראית המציאות החדשה הזו?
חיבור המעשה בפועל לכוונת הלב יוצר מציאות.
השנה כשנערוך את הסדר בפועל ונשיר “עבדים היינו …היינו “
נצא גם אנחנו ממצרים.
חג שמח והצלחה רבה,
רחלי סרבי
מאמנת ומנחה סדנאות מצליחים עם הזמן.
מאמנת לבעלי הפרעות קשב וריכוז/מבוגרים, סטודנטים ומתבגרים.
מדריכה הורים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז.
