משמעות המילה היפראקטיביות היא בעצם פעלתנות יתר, כלומר, אנשים בעלי הפרעות קשב עם פעילות יתר.
כיצד מתבטאת ההיפראקטיביות?
ראשית קיים קושי להפסיק פעילות מסוימת גם אם אינה תקינה, כלומר ישנה פגיעה ביכולת דיכוי התגובה. פגיעה ביכולת תגובה בעצם הינה הגורם המרכזי להפרעת קשב. בנוסף היפראקטיביות מתבטאת בתזזיות ותנועה רבה, חוסר שקט. חוסר השקט גורם לילדים פעילות פיזית מוגברת כגון ריצה, חוסר יכולת לשבת במקום אחד, הזזת רגלים בישיבה ופטפטנות בלי הרף. בשל פעילות היתר, ילדים אלה בדרך כלל מעורבים בתאונות למיניהן.
מורים או גננות בדרך כלל נוטים לאבחן ילדים אלה, עם הפרעת קשב, מהר יותר מאשר ילדים עם הפרעת קשב ללא היפראקטיביות. במקרה של ילדים עם הפרעת קשב עם היפראקטיביות, המורה יכול להבחין שהילד מתקשה להתמיד במשימה אחת, אינו יושב במקומו ומרבה לקום ולעיתים אף מפריע למהלך השיעור. ילדים אלה בעצם מפריעים לפעילות רגילה מאחר ואינם יכולים להשתלב בה, בשל חוסר השקט ממנו הם סובלים. כך גם בביתם. הם מעייפים את הוריהם עם עודף הפעלתנות שלהם, כשההורים אינם מבינים אותה. בכיתה ילדים אלה מפריעים למהלך השיעור, מציקים לילדים אחרים ולצערנו מתויגים כילדים “רעים”, וכך גם הם מצטיירים בעיני הוריהם. אי לכך סבלם של ילדים אלה מכופל. מצד אחד התנהגותם אינה נשלטת מבחינתם ומצד שני הסביבה אינה מבינה אותם, מצב היוצר אצלם תסכול והרגשת כשלון. במצב זה, כאשר מבחינים בהתנהגות של פעילות יתר עם איש שקט , המפריעה לסביבה, יש להמליץ על שליחה לאבחון, שבהמשכו יוצע טיפול מתאים.
יש להבחין בין ילדים אימפולסיביים לילדים היפראקטיביים
אנשים היפראקטיביים אינם מסוגלים להפסיק פעילות מסוימת, גם אם הם יודעים שהיא שגויה ושלילית. מבחינתם זה כבר אבוד. לעומתם אנשים אימפולסיביים מבצעים פעולה ללא חשיבה והם מצטערים על כך. הם מודעים לנושא. בתחילה הייתה קיימת סברה שאימפולסיביות מהווה צד נוסף של היפראקטיביות. היום גורסים אחרת – אימפולסיביות הינה תסמין נפרד.
חשיבות האבחון המוקדם בילדים היפראקטיביים
ילדים היפראקטיביים מתויגים הן בבית הספר והן בבית כילדים מפריעים. הם אינם משתלבים בכיתה מאחר ואינם מסוגלים לבצע משימות עד סופן. הם אינם מסוגלים לשבת במקום אחד לאורך זמן, הם חסרי מנוחה ובשל כך מפריעים ומציקים לחבריהם. הם לא מרוכזים בלימודיהם ואינם מסוגלים להגיע להישגים. מבחינת המערכת החינוכית הם נכשלים מבחינה לימודית ומבחינה חברתית. כך גם בביתם, הם מפריעים להוריהם בחוסר השקט שלהם. ההורים לא מבינים אותם, כועסים עליהם גם בשל כישלונם בבית הספר. כל המצב המתואר להלן יוצר אצל ילדים אלה תחושת תסכול גדולה, הגורמת לירידה בביטחונם העצמי. הם אינם מבינים מדוע מתייחסים אליהם כך, ומדוע אינם מגיעים להישגים. הדבר אינו בשליטתם. בנוסף המוטיבציה שלהם נפגעת מאחר והם פוחדים להיפגע שוב ושוב. לאור כל זאת אין עוררין לגבי חשיבות האבחון המוקדם. הורים ומורים המזהים פעילות יתר עם כל הסימפטומים שצוינו לעיל, חייבים להיות מודעים לסבלו של הילד ושל הסביבה בגינו, ולשלוח אותו למומחה לאבחון הבעיה. לרוב מתברר שילדים אלה סובלים מהפרעת קשב וריכוז. ברגע שהילד מאובחן על ידי אדם מקצועי חשוב לידע את הסביבה, להדריך את המורים וההורים וכן יש לשלב את הטיפול עם מתן התרופה ריטלין.
לסיכום
ילדים ומבוגרים היפראקטיביים סובלים מפעילות יתר המתבטאת בחוסר שקט, תזוזה רבה, דיבור ממושך, חוסר יכולת לבצע משימות עד הסוף, חוסר ארגון ועוד. ילדים אלה אינם מקובלים בחברה מאחר ונחשבים כמפריעים. הם מאובחנים כבעלי הפרעות קשב וריכוז. כיום בשל המודעות בציבור לתופעה, בדרך כלל במערכת החינוכית, מורים יודעים להבחין בילדים עם סממנים של היפראקטיביות. גם הורים רבים מודעים לתופעה זאת ועל מנת לעזור לילדיהם להתמודד עם התופעה הם פונים לעזרה מקצועית. חשוב מאד להתייעץ עם מומחה ולערוך אבחון על מנת לבדוק עם קיימת הפרעת קשב וריכוז. אבחון מקצועי ימליץ על מתן טיפול. הטיפול הניתן לילדים היפראקטיביים הוא על ידי מתן התרופה ריטלין. התרופה אמורה להרגיע ולהגדיל את כושר יכולת הריכוז של ילדים אלה. מבחינתם חוסר השקט נגמר והם מסוגלים להתמקד במשימה, מסוגלים לתקשר, לשבת ברוגע ולהתרכז בשיעור. כמובן שהטיפול מלווה במעקב רופא ורבים הטוענים שחל מהפך בחייהם עקב כך.
