כיצד לעודד ביצוע מטלות / ליסה גרוסמן
כמעט בקרב כל ההורים המגיעים להדרכה, מכל סיבה שהיא, ניתן למצוא איפשהו, במוצהר או בין השורות, תסכול ושאלות סביב סוגיית המטלות בבית- סידור החדר, שטיפת כלים וכד’. השאלה הגדולה היא: לבקש או לא לבקש? מדוע, בעצם, זו בכלל שאלה?
הרבה הורים למדו מילדיהם (בדרך הקשה) שלא כדאי להם לבקש דברים. הילדים יפגינו חזית סירוב עיקשת, סמויה ופסיבית או מופגנת ואסרטיבית, עד שההורים ייאלצו לעקם את האף, לנשוך שפתיים ולעשות את המתבקש בעצמם. הילדים בימינו התרגלו לקבל זכויות ושעשוע ללא מאמץ. בהיותם חשופים לגירוי מתמיד על ידי מסכי הטלוויזיה והסמארטפונים, קשה לגייס מהם מוטיבציה לביצוע מטלות שנחשבות אפורות, יומיומיות, חד גוניות ולא מרגשות ומתגמלות. אם נוסיף לזה את התפקיד הטבעי (ויש שיאמרו- ביולוגי ואבולוציוני) של הילד לחתור לקבל מה שהוא רוצה כמה שיותר, וכמה שיותר מהר, נבין מדוע הורים רבים מוותרים במערכה הזו, שנראית מתישה וסיזיפית.
בעבודתי בהדרכת הורים, גיליתי שלהורים רבים יש קושי בבניית הרגלים של עזרה במטלות הבית. הקושי הזה הוא בבסיסו קושי להתבונן מעבר למלחמות הנקודתיות והקטנות על חדר מבולגן פה או צלחת שהושארה בסלון שם. הקושי הוא גם להתעלות מעבר להצפה הרגשית שהילד וההורה חווים סביב בקשות פשוטות- הרי כשכל בקשה קטנה הופכת למלחמה וגוררת בכי וריב, מי לא ינסה להימנע בכל מחיר מלהצית את האש הזו, ויתגייס בכל זאת לחנך את הילדים לערכים של נתינה וסיוע הדדי בבית?
הקושי הזה אף מתעצם כשמדובר בילדים הסובלים מקשיי קשב וריכוז, שכן עבורם סף השעמום והתסכול הוא נמוך במיוחד מלכתחילה, ועל אחת כמה וכמה כאשר הם נתקלים בדרישה ליטול חלק בפעילות לא מעניינת ולא מהנה שכזו.
ואף על פי כן, התשובה לשאלת ה”לבקש או לא?” היא באופן חד משמעי- לבקש! זו הדרך הטובה ביותר להטמיע בילדים את ערכי העזרה ושיתוף הפעולה. ויתור על כך שולל מהם הזדמנות לרכישת כלים ומיומנויות רגשיות וחברתיות שישרתו אותם בכל דרך שילכו בה בעתיד. ילדים שלמדו בבית לתת כתף וליטול חלק פעיל במטלות, לומדים בעצם להיות קשובים לצרכים של אחרים, ומפתחים כך כישורים שמקדמים אותם בבית הספר ובחברה- דחיית סיפוקים, רגישות בינאישית, פיתוח מוטיבציה למאמץ להשלמת משימה, חיזוק הדימוי העצמי (בעקבות סיפוק פנימי ופידבק חיובי מההורים) וכיוב’. ילדים שהוריהם “עשו בשבילם” לאורך שנות ילדותם, מתקשים בבגרותם להיות שותפים מלאים במפגש עם עולם העבודה והיחסים החברתיים הבוגרים.
אחרי שהכרנו בחשיבות של לבקש ולדרוש מהילד שותפות, נשאלת השאלה כיצד יש לעשות זאת. באופן כללי, אני מציעה להורים אסטרטגיות לעידוד המעורבות של הילדים במטלות הבית. אני גם מדגישה בפניהם כי שמטלות אלו נועדו בראש ובראשונה להעצים את האחריות והעצמאות של הילדים. להלן כמה “טיפים” לעודד ביצוע מטלות בבית:
– רצוי להפוך את מטלות הבית לרוטינה: מגיל צעיר (שנתיים ומעלה) ילדים חווים עזרה למבוגר ותחושה שהם “עובדים כמו אמא ואבא” כמלהיבה. ניתן להשתמש בנטייה זו של ילדים צעירים על מנת ללמדם לכבד את חפציהם והסביבה הפיסית שלהם, ולהפוך סידור מיטה, הבאת בגדים לכביסה או השקיית עציצים להרגל שעבורו הם מקבלים חיזוק (מילולי או בצורת פרס קטן כמו מדבקה). ככל שהילד גדל- אפשר לעלות עמו במידת המורכבות של המשימות (מאיסוף צעצועים לסידור מלא של החדר, למשל).
– חשוב להיות ברורים ומדויקים לגבי הבקשה: במקום לומר “סדרי בבקשה את החדר” (אמירה כללית מדי), יש לפנות לילדה בשמה, בטון אסרטיבי וניטראלי, ולבקש ממנה בקשה ספציפית- “מיכל, הרימי בבקשה את הבגדים מהשטיח וסדרי אותם בארון”. עם הביצוע, יש להפגין הערכה וחיזוק כלפי הילדים (“מעולה, איך שעשית ישר מה שביקשתי, כל הכבוד” או במקרה של ילדים גדולים- פשוט להודות להם).
– ניתן להשתמש בטכניקות שונות להשגת שיתוף פעולה: למשל, שעון מטבח (“אני מכוון שעון ל-10 דק’, מעניין אם תוכל לסיים לסדר את הצעצועים בזמן הזה”)או רישום בטבלאות של כל העזרה שהילד נוטל בה חלק, כשבסוף הטבלה הילד מקבל פרס (הטבלהגם מסייעת להורים להתארגן ולזכור לחזק את הילד, וגם מעלה את המוטיבציה של הילד על ידי שימוש במבנה חיצוני המסמל רווח).
– אפשר להשתמש בתוצאות טבעיות: במידה וילד מסרב לבצע מטלה מסוימת, ההורה ייתן לילד לשאת בתוצאות (למשל- אם ילד מסרב לאכול משהו ההורה לא יכין לו משהו אחר במקום, אם ילד לא מארגן תיק לבית הספר ערב לפני ההורה לא יסייע לו בבוקר עם זה והוא יאחר).
– אפשר לסכם עם הילד שאחוז מסוים מדמי הכיס יינתן רק אם הילד עמד ביעדים של סיוע בבית (למשל- מתוך 20 ₪ דמי כיס שבועיים, 10 יינתנו תמיד ועוד 10 יינתנו אם הילד יסדר את החדר כל השבוע).
שימוש עקבי בטכניקות לשינוי ועיצוב התנהגות יגייס ילדים לסייע במטלות הבית. הרווח, מעבר לחלוקת תפקידים יעילה, הוא בהפחתת המתח המאפיין שיח סביב נושא זה במשפחות רבות, והפנמת ערכים כגון התחשבות בזולת, שיתופיות, ונתינה הדדיות.
