אבחון בעיות קשב וריכוז אצל ילדים – – חשיבותו של האבחון המוקדם
מהי המשמעות של בצוע אבחון מוקדם?
אבחון בעיות קשב וריכוז הינו תהליך שמטרתו לבדוק האם קיימת אצל המאובחן הפרעת קשב וריכוז, מאפייניה והדרכים היעילות ביותר להתמודדות עמה. כמו כן, האבחון מעריך קיומן של תחלואות נלוות, השכיחות מאוד לבעיות הקשב והריכוז. את האבחון רשאי לבצע פסיכיאטר, נוירולוג או פסיכולוג, תוך הסתייעות באנשי מקצוע נוספים מתחום הטיפול והחינוך ובחוות דעתם. לא מעט אנשים מגיעים אל אבחון בעיות קשב וריכוז בשלבים מאוחרים, לאחר שחוו על בשרם הישגים לימודיים נמוכים, בעיות התנהגותיות, קשיים חברתיים ודימוי עצמי נמוך. אבחון מוקדם עשוי לצמצם ואף למנוע את התופעות הנלוות, לאחר בניית תוכנית טיפול המותאמת באופן אינדיבידואלי לממצאים שנחשפו. בנסיבות בהן מועלה חשד כלשהו כי קיימת הפרעת קשב יש למהר ולפנות לאבחון.
אבחון בעיות קשב וריכוז – נתונים סטטיסטיים
לרוב מתעורר החשד הראשוני על ידי גורמים בלתי מקצועיים כמו הורים, מורים או האדם עצמו. המצבים השכיחים שבעקבותיהם פונים לאבחון הינם הנמכה בהישגים הלימודיים, קשיים חברתיים, בעיות התנהגות, קשיי קשב, דימוי עצמי נמוך וכדומה. הרוב המוחלט של האבחונים נערך בכיתות היסוד של בית הספר או לפני בחינות הבגרות. בגילאי הילדות היחס באיתור הפרעות הקשב בקרב בנים הוא גבוה עד פי עשר מאשר בקרב הבנות, ואולם בבגרות היחס יורד ומתאזן, כשהסברה היא שבגיל הילדות מרכיבי ההיפראקטיביות והאימפולסיביות בקרב הבנים מוחצנים יותר, על כן ההפרעה נחשפת אצלם כבר בגילאים הצעירים, בעוד שאצל בנות התסמינים מעודנים יותר, ועל כן לרוב הן פונות לאבחון בשלבי בחינות הבגרות או בעת הפניה אל הלימודים האקדמיים.
הנסיבות לעלייה באחוז הפונים לאבחון בעיות הקשב והריכוז
בשנים האחרונות חלה עליה משמעותית באחוז הפונים לאבחון או בדיקת בעיות קשב וריכוז, וישנם אנשי מקצוע הטוענים כי קיימת נטייה לאבחוני יתר שלא לצורך. העלייה באחוז ההפניות לאבחון בעיות קשב נובעת ממספר גורמים שביניהם האכלוס הגבוה של הכיתות בתלמידים, דבר המונע מן המורים את היכולת להתייחס לכל תלמיד בהתאם לצרכיו הייחודיים ועלייה במספר התלמידים המתקשים בשל כך. כמו כן עלתה בעשורים האחרונים השאיפה למצוינות, ובמקביל אליה עלו הדרישות של מערכת החינוך וכך גם הדרישות של המסננת האקדמית, עובדות שהובילו תלמידים בעלי הפרעות קשב קלות למצב בו הם אינם יכולים להשתלב עוד במערכת החינוך הרגילה ללא גורמים מסייעים. ואולם, יותר מכל תרמה העלייה במודעות הציבורית להפרעה במקביל לירידה בסטיגמה, והניעה לכך שאנשים שלא אובחנו בעבר פונים כיום יותר ויותר לאבחון ההפרעה, וניתן למצוא מגמת עלייה במספר המאובחנים בגיל הביניים ואף בגיל הזהב.
אנשי המקצוע הרשאים לאבחן בעיות קשב וריכוז
בהתאם להגדרות משרד הבריאות, אנשי המקצוע המוסמכים לאבחן בעיות קשב וריכוז הינם רופא מומחה בפסיכיאטריה ילדים ונוער, רופא מומחה בנוירולוגית ילדים, רופא ילדים בעל ניסיון של שלוש שנים לכל הפחות בהתפתחות הילד ורופא ילדים מומחה אשר עבר התמחות בתחום אבחון בעיות קשב וריכוז. כמו כן, גם פסיכולוג מומחה שהתמחה בטיפול בבעיית קשב וריכוז רשאי לאבחן, זאת בתנאי שהוא מפנה את המאובחן לרופא מומחה לאבחון בעיות קשב וריכוז, על מנת לשלול תחלואות המדמות את ההפרעה ולשם בירור הצורך בטיפול תרופתי. רק המאבחנים המומחים שצוינו כאן רשאים להעניק אבחון סופי, אך הם יכולים להסתייע באנשי מקצוע נוספים בהתאם לנסיבות המקרה, שבכללם מאבחנים דידקטיים, עובדים סוציאליים, קלינאי תקשורת, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, וכן קבלת חוות דעת מצוותים מתחום החינוך וההוראה כמו מחנך כיתה, יועצת בית ספרית ומורים מקצועיים.
הגדרת תסמיני הפרעת קשב וריכוז על פי ה– DSM
המדד לאבחון ADHD על פי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית הוא שמתקיים אחד משני התנאים אצל הנבדק, כשתנאי ראשון מתייחס לשישה מן התסמינים או יותר מהתסמינים של חוסר קשב בהתאם לרשימה המפורטת בספר האבחנות האמריקאי במהלכן של שישה חודשים אחרונים, שאינם תואמים את התפתחותו של הנבדק. התנאי השני מתייחס לשישה מן התסמינים או יותר המעידים על היפראקטיביות ואימפולסיביות, שאף הם נצפו במהלך שישה חודשים, ושאינם תואמים את רמת התפתחות המצופה מן הנבדק. תסמיני חוסר הקשב והריכוז הם אי שימת לב לפרטים וריבוי שגיאות בלימודים או בפעילות אחרת, קושי בשמירה על הקשב לאורך זמן, התקשות במעקב אחר הוראות וחוסר יכולת להשלים מטלות, התקשות בארגון פעילויות ומטלות, סלידה מפעילויות אשר כרוכות במאמץ מנטאלי מתמשך, נטייה לאיבוד חפצים ומטלות, והסחת דעת באמצעות גירויים חיצוניים לעתים קרובות.
הגדרת תסמיני ההיפראקטיביות והאימפולסיביות על פי ה – DSM
התנאי האחר קשור לאבחון ההיפראקטיביות והאימפולסיביות העשויים להתלוות להפרעת ה- ADD בנוסף לתסמינים הקודמים, כשתסמיני ההיפראקטיביות אצל תלמידים יבואו לידי ביטוי בשישה מהם או יותר, שכוללים תנועתיות יתר ותחושת חוסר שקט של הידיים והרגליים בעת ישיבה, קימה מהכסא לעתים קרובות, שיטוט בכיתה ועזיבתה, התקשות בפעילויות הכרוכות בפנאי ושקט, הימצאות בתנועה מתמדת ופטפטנות יתר. תסמיני האימפולסיביות הם התפרצות באמצע משפט מבלי לאפשר לבן השיחה לסיים את דבריו, פליטת תשובות עוד בטרם הסתיימה השאלה, קושי בדחיית סיפוקים כמו ההתקשות בהמתנה בתור, והצקה לעמיתים לעתים קרובות. תנאי נוסף לאבחון ההפרעות הוא כי חלק מתסמיני הפרעות הקשב, הריכוז, ההיפראקטיביות או האימפולסיביות יופיעו לפני גיל 7 ויתקיימו לכל הפחות בשתי מסגרות התייחסות כמו בית ובית הספר, זאת על מנת להבדילן מהפרעות התפתחותיות נרחבות או הפרעות נפשיות כמו סכיזופרניה, חרדה והפרעות מצבי רוח.
תהליך אבחון בעיות הקשב והריכוז
אחד השלבים הראשונים באבחון בעיות קשב וריכוז הוא שלילת מצבים ותסמונות רפואיות המדמים את תסמיני הפרעת הקשב והדורשים טיפול שונה, זאת על מנת למנוע אבחון שגוי אשר יוביל לטיפול שגוי ובלתי מתאים. השלב מורכב מבדיקה רפואית מקיפה לשלילת ליקויי שמיעה או ראייה, בעיות הורמונאליות או מטבוליות, אפילפסיה, הפרעות שינה וכדומה. בנוסף, קיימות גם תסמונות פסיכיאטריות העלולות להסתמן כהפרעות קשב וריכוז, כמו מצבי דיכאון וחרדה, ויש לבחון שההפרעות בקשב אינן נובעות מבעיות אישיות, משפחתיות ואירועים מלחיצים.
קיימים כלי אבחון סובייקטיביים וממוחשבים שמטרתם לסייע לגורם הרפואי לקבוע את האבחנה הסופית, ואולם, משרד הבריאות הוציא הנחיות כי כל אבחון של הפרעת קשב וריכוז חייב לכלול גם את היסטוריה הרפואית המשפחתית של האדם, וכן הערכה מלאה בהתאם למדדים של ה-DSM העדכני, בדיקה קלינית המבוצעת על ידי רופא, הערכת מצבים בהם עלולה להיווצר תחלואה נלווית, ובנסיבות בהן האבחון נערך באמצעות פסיכולוג, יש להשלים את הבדיקה אצל הנוירולוג או הפסיכיאטר. בהתאם להנחיות משרד הבריאות השימוש במבחנים הממוחשבים הוא כלי עזר מסייע בלבד, ולא ניתן להשתמש בהם כמדד יחידי לקביעת אבחון הפרעת הקשב והריכוז.
קרא עוד;
