מערכת החינוך ניצבת בפני משימה חינוכית חשובה שהיא בראש ובראשונה חובה ערכית ומוסרית. מתן מענה לימודי וחברתי לילדים בעלי צרכים מגוונים. שילובם של תלמידים עם צרכים מיוחדים הינה משימה לא פשוטה וחשוב להיות זהירים בשפיטה של אחרים. לכל אדם יש את הצורך המיוחד – להיות איש בין אנשים, לחיות בחברה ולהשתתף בה, להיות חלק ממנה.
לבקרים, משרד החינוך מעיל תוכניות משתנות למתן מענה לילדים עם קשיים בשמות של “שילוב” “הכלה” וכדומה. אולי אין לדבר על שילוב ילדים עם צרכים שונים, כאילו השילוב מהווה כרטיס כניסה לחברה. אולי ראוי לדבר על השתתפות וקיום מרקם חברתי מגוון ובכך למעשה נבטא את הזכות של כל אחד ואחת בחברה להיות יחידים ומיוחדים.
שאלות :
- איך אפשר להסדיר את שייכותם והשתתפותם, של כל הילדים שלנו שהרי כולם הינם עם צרכים מגוונים, למערכת חינוכית רגילה?
- איך ביה”ס בברית עם ההורים יכול להוות מסגרת מהנה, מלהיבה ומטפחת לקשת מגוונת של ילדים?
- מה זו מערכת חינוכית רגילה?
- מיהו ילד רגיל או נורמטיבי?
לפני מספר שנים, השתתפתי בוועדת ערר כנציגת ההורים והילד כדי לשנות החלטה על השמתו בבית ספר מיוחד. יו”ר ועדת ערר בפתיח במשרד החינוך בת”א אמרה בקול רם ובהגיה מודגשת , ואני מצטטת: “ביה”ס הרגיל נועד לילדים רגילים-נורמאליים. ילדים שאינם זקוקים להתייחסות אישית. אין לביה”ס הרגיל את הכלים להעניק תשומת לב מיוחדת לקבוצות ילדים שזקוקים לכך.
תוך כדי הקשבה לדבריה שהיו מכוונים להוריו של הילד הנבוכים, חשבתי לעצמי “מה זה לכל הרוחות ילד רגיל? כי אני עד הפעם האחרונה שהסתכלתי סביבי, לא ראיתי ילד רגיל. כן ראיתי כל הזמן ילדים בלתי רגילים.
בפגישה אחרת עם פורום מכובד ורציני בבית ספר מסויים שדנה בילד נבון מאוד אך דיסלקטי, שאלתי שאלת תם: מה ביה”ס עושה עם ילדים נבונים שאינם מצליחים ללמוד לקרוא? ראיתי מבוכה על פניהם. התשובה שקיבלתי היא שבדרך כלל ילדים דיסלקטיים סובלים גם מאינטליגנציה שהינה מתחת לממוצע, ולכן ביה”ס הרגיל אינו נדרש להתמודד עמם. נו באמת…
חוויות אלה ועוד רבות אחרות דומות, הביאו אותי לחשיבה על מי נחשב כנורמלי בחברה שלנו ומי לא, ואיך מגדירים ילדים רבים כלא נורמטיביים רק בגלל ששיטת הלימוד הנהוגה בבתי הספר פחות מתאימה להם. וכיצד נוצרות ומונצחות בעיות של ילדים רק בגלל שהם בעלי טמפרמנט שונה וזקוקים לסביבת למידה דינמית, רב חושית ועשירה יותר.
וויניקוט –פסיכיאטר ילדים ידוע, אמר באחת מהרצאותיו, כי העולם הינו תמונה ממוזגת של מיליארדי דפוסים אינדיווידואליים המורכבים זה על גבי זה, ושהכוח המניע הוא תהליך הגדילה. אנו מקבלים כמובן מאליו את קיומה של סביבה מאפשרת שהיא טובה דיה, שבראשית גדילתו והתפתחותו של כל אדם ואדם היא בבחינת sine qua non (תנאי הכרחי).
דבר אינו מתרחש בגדילה הרגשית אלא ביחס אל התנאים הסביבתיים, שחייבים להיות טובים דיים.
- האקסיומה היא, שמאחר שאין חברה קיימת אלא כמבנה שהוקם ומקויים ונבנה מחדש בלי הרף בידי יחידים, הרי שאין הגשמה אישית בלא חברה, ואין חברה בנפרד מתהליכי הגדילה הקיבוציים של יחידים המרכיבים אותה, ועלינו לחדול מלחפש אחר “אזרח העולם” או “התלמיד הנורמלי” .
בעצם, עלינו לקבל את העובדה שהבריאים מבחינה נפשית, בריאותם והגשמתם האישית תלויה בהתאמה לתחום מוגבל של חברה מסויימת או סביבה מסויימת-כלומר בהקשר מסויים. תלות זו נשמרת לתמיד.
האם ילד נבון מאוד ויצירתי אך תנועתי ואימפולסיבי הוא הילד הבלתי רגיל?
האם הילד השקדן אך מופנם ואינו יוזם קשרים חברתיים ואינו מקיים דיאלוג שיש בו חופש הוא הילד הרגיל?
האם הכריזמטי הדרמטי והספורטאי אך זה שאינו מגיע להישגים לימודיים סבירים בחשבון ושפה הוא הילד הרגיל?
האם הילד האינטליגנטי הסקרן והחיוני, שקשה לו לשבת זמן רב על כסא ולשמוע הסבריםמ ארוכים, אך הוא גם הילד ההולך בראש הקבוצה בכל טיול, שואל ועונה מריח נוגע ומתעניין, זה שמכיר את סיפורי מורשת ישראל דרך טיולים שערך עם אביו ויודע לענות במהירות על כל חידון, הוא הילד הרגיל?
הרי מה זה ילד נורמאלי, רגיל? משהו מכם יכול להגיד שהילד שלו הוא רגיל?
שיין 1984 לדוגמא, רואה את היכולת לקשב כמושפעת מהמידה שבה נוטה ההורה לעורר את התעניינותו של הילד ולהחזיק בה לאורך מהלכה של פעילות משותפת.
בואו נגיד שהיכולת לקשב של הילדים מושפעת מהמידה בה נוטה ביה”ס לעורר את התעניינותם של הילדים ולהחזיק בה לאורך מהלכה של שנת לימודים.
אולי צריך להציע פירוש מחדש או הגדרה מחדש של ביה”ס , כמועדון שייכות לכל הילדים הבלתי רגילים שלנו.
במקום מסגרת בעלת מבנה ודינמיקה נוקשים יחסית, שאליה ילדים צריכים להתאים את עצמם, בי”ס כמסגרת בעלת מבנה מודולרי עם מובנות גמישה שיכול להפעיל גישות לימודיות וחינוכיות מותאמות לקבוצות מגוונות של ילדים בלתי רגילים.
חשוב לסייג את דברי. אינני גורסת כי אין ילדים הסובלים מקשיים וליקויים הדורשים את התגייסות החברה והמערכת החינוכית בכדי לסייע בקידומם.
אך חשוב שנפנה תשומת לב להפרעות התנהגות והסתגלות רבות הנגרמות בשל חוסר התאמה של הסביבה הבית ספרית, שהינה לעיתים נוקשה ומיושנת לילדים אלה שאולי מסמנים את דור המחר, ומדרבנים אותנו להשקעה לחשיבה ולהתפתחות.
