ADHD על קצה המזלג

ADHD על קצה המזלג
אחד הנושאים שעולים לדיון לעתים קרובות בשנים האחרונות הן בנוגע לילדים והן בנוגע לקהילת הסטודנטים בישראל הוא האבחון והטיפול בהפרעת קשב וריכוז או בשמה המקצועי – הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות. באנגלית התופעה הנפוצה הזו קרויה ADHD ומשמעות ראשי התיבות היא Attention deficit-hyperactivity disorder. התופעה מקיפה בין 5-15% מכלל האוכלוסייה ותסמיניה הראשונים מופיעים בילדות המוקדמת ולרוב עוד לפני שמלאו לאדם שבע שנים.

מקור השם נובע מהתסמינים המקובלים והנפוצים שלה אבל חשוב להבין כי מדובר על הפרעה שהסימפטומים שלה רבים מאוד ומגוונים בצורה בלתי רגילה. למעשה שני ילדים יכולים להיות מאובחנים עם ADHD ולסבול מתסמינים שונים לחלוטין כפי שנרחיב מיד.
על קשב, ריכוז ודעות קדומות
לרוב כשמדברים על הפרעת קשב וריכוז עולה תמונה של ילד שלא מצליח להתרכז בעניין אחד במשך יותר מדקות ספורות, שזע באי נוחות בכיסא ומהווה גורם מפריע בשיעורים בבית הספר. עם זאת, העניינים הרבה יותר מורכבים מכך. למרות שאחד התסמינים הנפוצים הוא חוסר יכולת להתמקד לאורך זמן במשימה בודדת ונטייה “להתפזר”, תופתעו לשמוע שרבים הלוקים בהפרעה שמסוגלים להתרכז במשך ימים ושעות בפעולה מסוימת, בהתאם לנסיבות.
כך למשל ניתן למצוא אדם שסובל מההפרעה ולא מסוגל להתמקד בגירוי בודד אחד בלבד לאורך זמן. עם זאת, במידה ויוצף במספר גירויים בו זמנית, יוכל לנהל שיחה שלמה, מעמיקה ועניינית במשך שעות. לאדם שלא סובל מההפרעה נדמה לעתים כי מי שמולו לא באמת מקדיש לו את מלוא תשומת הלב, אבל מה שקורה במציאות הוא שזוהי הדרך היחידה שבה הלוקה בתסמין הספציפי הזה יוכל להקשיב לדבריו בכובד ראש.
אימפולסיביות, היפראקטיביות ומה שביניהן
האינדיבידואלים שההפרעה מתבטאת אצלם בהיפראקטיביות, יסבלו מחוסר שקט תנועתי. במבוגרים נראה בעיקר אנשים שלא מסוגלים לשבת מבלי לשחק עם אביזר כלשהו או לגעת בחפצים שעל השולחן, אנשים עם רגליים עצבניות או אנשים שמדברים בקצב מהיר ואינטנסיבי. בילדים תסמין זה מאפיין ילדים שנחשבים לשובבים במיוחד או בעלי “קוצים בישבן”. היפראקטיביות מקושרת לסיכון מוגבר לפציעות בגיל הילדות.
אימפולסיביות היא תסמין שמתבטא בין היתר בחוסר היכולת לחכות לזמן הנכון לדבר או להגיב בשיחה. הסימפטום הנ”ל גורם להרבה ילדים לסבול מקשיים בהשתלבות בחברה כיוון שהם חווים קושי גדול בהיענות לכל החוקים החברתיים כמו למשל להמתין לתורם במשחק, להמתין לקבלת רשות הדיבור בכיתה, בשיחה ועוד.
ההמלצה הגורפת בתחום הטיפולי היא לאתר את התסמינים המקדימים כמה שיותר מהר ולדאוג לטיפול בשלב כמה שיותר מוקדם בשל האופי הפרוגרסיבי של ההפרעה.