הפרעת קשב וריכוז, זה בגלל הפרעת הקשב והריכוז, הכל בגלל הפרעת הקשב והריכוז.

תמיד שמעתי את זה ברקע אחרי שעשיתי משהו שאנשים לא היו מרוצים ממנו, וכנראה שאר הילדים עשו אותו כמו שצריך. לשבת בשקט בכיתה, להתרכז במבחן, לשמור על סדר בחדר, לשבת בשקט כשמדברים איתי, לא להרוס דברים שאני מתעסקת איתם בידיים, לשבת לעשות שיעורי בית, לתכנן דברים מראש – כל אלה הן רק דוגמאות לדברים שפשוט לא הצלחתי לעשות, או שדרשו ממני מאמץ גדול שבסופו של דבר עייף אותי יותר ממה שהפעולות האלה אמורות לעייף.

הפרעת הקשב והריכוז שלי לא הפריעה לי בהישגים הלימודיים ובציונים שלי עד גיל די מאוחר, כנראה בגלל שאני ילדה מחוננת ועובדה זו גרמה לי להצליח גם במקומות שהפרעת הקשב בדרך כלל מפריעה. עד שבשלב מסוים, באמצע החטיבה בערך, נגמר לי ה"פור" על שאר הילדים עם הפרעת הקשב וגם אני התחלתי לסבול מ"תופעות הלוואי" של חוסר הרגלי הלמידה ואי היכולת לשבת וללמוד, ואז גם המורים התחילו לשים לזה לב – כבר אין לי מאיות למרות שאני לא עושה שיעורי בית, אני כבר לא משתתפת בשיעורים, לא עוקבת אחרי החומר, ומשם ההתדרדרות הייתה די מהירה, הממוצעים בשנים האחרונות בחטיבה ירדו מ95 ל70, והתקבלתי למסלול שאני רוצה בתיכון רק בזכות זה שבחטיבה הייתי במסגרת מחוננים.

בתחילת כיתה י' המורה שלי למתמטיקה שמה לב לכך שאני לא מצליחה להתרכז ושלוקח לי יותר זמן לפתור מבחנים בגלל זה, והפנתה אותי לעשות אבחון כדי לקבל הקלות של תוספת זמן וריטלין. אובחנתי כסובלת מ ADHD וקיבלתי מרשם לריטלין, של שמונה שעות ושל ארבע שעות לימים ארוכים יותר.

בקשר לריטלין התעוררה לי התלבטות מאוד קשה. מצד אחד, רציתי לשפר את ההישגים שלי, ומצד שני ראיתי חברים שלי שהריטלין לא השפיע עליהם כל כך טוב. אדישות, חוסר תיאבון, ולחלקם הוא ממש שינה את האישיות וההתנהגות. פחדתי שזה מה שהוא יעשה לי, וגם לא רציתי להיות תלויה בתרופות.

כשהציעו לי את אימון הקשב והריכוז די התלהבתי, למרות שלא הייתי בטוחה שיהיה לי את הכוח לשבת פעם-פעמיים בשבוע מול תוכנת מחשב עם משימות מעצבנות שדורשות ריכוז, אבל בסופו של דבר החלטתי לנסות את זה.

בהתחלת האימון, היה לי די קשה, לא ידעתי איך להיכנס ל"מוד" מרוכז וזה הכעיס אותי ממש. הייתה פעם אחת שכל כך התעצבנתי מזה שפשוט קמתי והלכתי באמצע האימון. פעם אחרת, נרדמתי מול המחשב (אבל זה גם בגלל שלא ממש ישנתי לילה לפני). לאחר שעברתי יותר מחצי מהפגישות של האימון, הצלחתי כבר לשלוט בעצמי ובמוח שלי, הכנסתי את עצמי לריכוז ממש מבחירה, ועשיתי את המשימות הרבה יותר מהר ובהצלחה רבה, והייתי ממש גאה בעצמי. בנוסף לזה שהצלחתי יותר טוב באימון, גם הרגשתי שינוי ביום-יום, היה לי מבחן במתמטיקה שפשוט ישבתי ועשיתי מתחילתו ועד סופו בלי להתחיל להסתובב בכל הכיתה ולשנות תנוחות ולהתחיל לתופף על השולחן, הצלחתי לשבת בשיעור לשון בשקט ולהקשיב למורה, ופשוט הרגשתי שינוי, שעודד אותי להמשיך עם האימון.

כשסיימתי את כל הפגישות, עשו לי עוד פעם אבחון – והתוצאות היו ממש טובות, כאילו בכלל אין לי הפרעת קשב וריכוז, והן היו אפילו טובות יותר מהתוצאות שהיו לי באבחון עם ריטלין! זה ממש שימח אותי ורצנו לספר את זה לכולם. הקטע המשמח הוא שאני גם מרגישה שינוי ביום-יום, זה טוב ויפה כשזה על הדף, אבל  כשאשכרה מרגישים שינוי בתפקוד היום יומי, ואני אשכרה לא מתחרפנת מלשבת עשר דקות בשקט, ואשכרה יכולה לעשות מבחן שלם, ואפילו קמה מיוזמתי ומסדרת את החדר! זה באמת משמח. גם אותי וגם את כל הסובבים לי.

בסופו של דבר למרות כל החירפונים והזמן שהיתי צריכה להשקיע, זה השתלם לי מאוד, ואני מאוד שמחה שהחלטתי לעשות את זה במקום ללכת על הפתרון הקל והרע מבחינתי של ריטלין, לא הייתי יכולה לסבול את העובדה שאני נתונה להשפעה של תרופות ביום-יום ונותנת להן להשפיע לי על מצבי הרוח והתיאבון.

לקריאת הסיפור של ש. מהזוית המקצועית