בכיתה הסטנדרטית שאנו רגילים למצוא בכל בית ספר ובכל שכבת גיל, לא נתפלא לגלות כי קיימת שונות רבה בין הילדים. השונות הזו היא בעלת מספר אינסופי של גוונים, כאשר חלק מהילדים חזקים בהיסטוריה ובספרות, וחלקם במתמטיקה וכימיה (כנ"ל לגבי כל השילובים האפשריים שנוכל לחשוב עליהם), ובכל מקצוע ותחום לימוד, יש שונות רבה בין התלמידים ברמת הידע והכישורים שלהם. אולם, במסגרת שונות זו (טבעית ומקובלת ככל שתהיה) יש קבוצה קטנה של תלמידים שעבורם השונות שלהם היא קצת מעבר לקושי רגיל. עבור תלמידים אלה, חוויית הלמידה עשויה להיות מפגש מתמשך ומתסכל עם חומה שמעניקה תחושה שלא ניתן לעבור אותה. רחל שלום אליספור, מאבחנת דידקטית ומורה להוראה מתקנת, מזכירה כי תחום האבחון והטיפול בלקויות למידה צמח בראש ובראשונה במטרה להקל ולסייע לתלמידים אלה. על קצה המזלג- לקויות למידה לקויות למידה הן קבוצה של לקויות התפתחותיות, במסגרתן נפגעות יכולות הלמידה בשלושה תחומים עיקריים- קריאה, כתיבה ויכולת חשבונית. בשל הלקות, התלמיד לקוי הלמידה לא מסוגל לרכוש ידע ומיומנויות באותו קצב ובאותה יעילות כפי שמצופה מבני גילו (חבריו לכיתה, לצורך העניין). לקויות הלמידה הן לקויות הטרוגניות, ואדם אחד יכול לסבול מלקות בתחום אחד בלבד או בכמה תחומים. בנוסף, חשוב לזכור כי לא ניתן "לרפא" לקויות למידה, אך באמצעות אבחון נכון ובעקבותיו תכנית סיוע וטיפול- ניתן להביא את האדם לקוי הלמידה לרמת תפקודי לימודי וחברתי תקינה, בדיוק כמו חבריו שאינם מתמודדים עם לקות דומה. אבחון דידקטי- למה ואיך? אבחון דידקטי הוא תהליך אבחוני שבו איש מקצוע (מאבחן דידקטי או פסיכולוג חינוכי) מבקש לעמוד על יכולותיו הלימודיות של המאובחן. לאבחון דידקטי ניגשים בדרך כלל תלמידים (בכל גיל, לעתים גם סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה) שקיים פער בין תפקודם והישגיהם בלימודים לבין מה שהיינו מצפים מהם. לא מדובר רק על תלמידים שחלשים בתחום מסוים. פעמים רבות מורים ואנשי חינוך נתקלים בתלמידים שמסבים להם תחושה ש"משהו לא מסתדר שם", כאילו ברור למורה כי התלמיד הזה מסוגל ליותר, ובכ"ז- הוא לא מצליח, ואין פתרון לחידה. במסגרת האבחון הדידקטי נבדקת רמתו של התלמיד בשלושת תחומי הלמידה העיקריים (קריאה, כתיבה, חשבון) וגם בשורה של יכולות קוגניטיביות המרכיבות ובונות את היכולת הכללית של הלמידה. יכולות אלה כוללות: יכולות תפיסה חזותית, תפיסה מרחבית ותפיסה שמיעתית, תפקודי זיכרון (לטווח ארוך או לטווח קצר), תפקודים גרפו- מוטוריים (קואורדינציה, תיאום יד- עין, אחיזת עפרון, יכולת ציור וכתיבה), תפקודי שפה דבורה (אוצר מילים, ארגון מסר מילולי, מודעות פונולוגית) ומאפיינים של סגנון העבודה (קצב, יסודיות, בקרה על טעויות, ארגון וכיוב'). בנוסף לאבחון הפורמלי הבודק את היכולות הנ"ל, המאבחן אוסף מידע ממגוון מקורות לגבי תפקודו הלימודי של התלמיד. מידע זה נאסף בד"כ בשיחה עם המאובחן עצמו, עם הוריו, וכן באמצעות שאלונים הממולאים על ידי ההורים וגם על ידי הצוות במסגרת החינוכית. המאבחן עורך אינטגרציה של ממצאי האבחון הפורמלי עם המידע המגיע מהגורמים השונים המכירים את המאובחן, ועל בסיס מידע זה מתאפשר לקבוע האם מדובר בלקות למידה. רחל שלום אליספור מבקשת להדגיש כי בכך לא תם התהליך אלא רק מתחיל: מעבר לשאלת עצם קיומה של לקות, יש להשתמש בממצאי האבחון על מנת לגבש דגשים וכיוונים למתן הסיוע והתמיכה המתאימים למאובחן, כדי לאפשר לו לשוב לתפקוד תקין בלימודים ולמצות את הפוטנציאל שלו. רחל שלום אליספור מזמינה תלמידים והוריהם לפנות אליה על מנת לצעוד יחדיו את הצעד הראשון לשיפור. נכתב ע"י: פורטל קשב וריכוז