אבחון ואיתור הפרעות קשב וריכוז בקרב בוגרים
אחרי הכל ילד עם הפרעות קשב וריכוז הוא מבוגר עם הפרעות קשב וריכוז
הפרעות קשב והפרעות ריכוז אצל מבוגרים אינן נדירות כפי שהיינו נוטים לחשוב. מבוגרים רבים סובלים מהפרעות קשב ומבעיות ריכוז קשות. לרוב אלו אינם מקשרים את התסמינים להפרעת הקשב והריכוז אותה אנו מכירים היטב מעולם הילדים או הנוער. מבוגרים רבים חיים עם התסמינים ועם בעיות הקשב והריכוז מבלי שהם מודעים לכך שמצבם פתיר, שהם אינם חייבים לסבול מאותן תופעות ושכיום ישנן דרכים רבות להקל על חייהם באופן משמעותי.
מדוע אם כך אבחון מבוגרים כסובלים מהפרעות קשב או מבעיות ריכוז אינו שכיח יותר. ראשית הבעיה נובעת מכך שהמודעות להפרעת הקשב והריכוז כפי שאנו מכירים כיום, ( ADD על פי המונח הבינלאומי), הייתה עד לפני עשורים בודדים תעלומה בפני עצמה. ילדים רבים וכמובן שגם מבוגרים לא זכו להכיר במקבץ הסימפטומים הנוירולוגיים וההתנהגותיים שלהם כהפרעה מוגדרת אלא סווגו בקלות כאימפולסיביים, פזיזים, חסרי מנוחה, שובבים מהרגיל, או כונו בשמות הרבה פחות סימפטיים מאלה. כאשר היה מדובר בילדים היו מיד מקטלגים אותם כבעלי יכולות נמוכות וכילדים המיועדים לכיתות הנמוכות ביותר או לכיתות של חינוך מיוחד, אותם ילדים בגרו והפכו למבוגרים שסחבו על גבם את התסמינים ואת הפרעות הקשב ובעיות הריכוז. מכיוון שלא זכו לטפל בשנות הילדות בהפרעת הקשב או בהפרעת הריכוז המשיכו אלה להוות עבורם מכשול גם באקדמיה או בעבודה.
ילד עם הפרעות קשב וריכוז הוא מבוגר עם הפרעות קשב וריכוז
אותו הילד שלא הצליח מעולם לסיים שיעור כאשר הוא ישוב על הכיסא, הילד שנדחה על ידי הילדים כי לא היה מסוגל להמתין לתורו במשחק ואף אחד לא רצה להיות איתו באותה קבוצה, אותו ילד גדל והופך למבוגר מתוסכל שחוויות הילדות שלו רצופות קשיים ומכשולים. האבחון המוקדם משמעותי מאד גם עבור מבוגר הלוקה בבעיות ריכוז או בעיות קשב המאובחנות כהפרעה אך לרוע המזל הנתונים מצביעים על כך כי רוב המבוגרים הלוקים בהפרעת קשב וריכוז לא זכו לאבחון בצעירותם ובנוסף חווים קושי גדול באבחון ואיתור ההפרעה בשלבים מאוחרים יותר של חייהם.
נתונים סטטיסטיים מראים כי רוב המבוגרים הסובלים מבעיות קשב ומבעיות ריכוז אינם מודעים להפרעה ואינם ניגשים לבצע אבחון במקום מוסמך שיאשר להם את היתכנות ההפרעה ויסייע להם להתמודד עמה. גם כאן עניין המודעות הינו משמעותי מאד. ככל שהמודעות לבעיות קשב ובעיות ריכוז אצל מבוגרים תעלה כך יאובחנו ויטופלו מבוגרים רבים יותר שכמו במקרים רבים ובדומה להפרעות אחרות שאינן מאובחנות, פשוט למדו לחיות עם הקושי, למצוא דרכים לתמרן ולעקוף אותו או הפכו את אותן הפרעות לחלק בלתי נפרד מקשת תכונות האופי שלהם, אימצו את הקופצניות, האימפולסיביות וחוסר השקט למשל כחלק מאופיים. בהקשר הזה נוסיף שלחלק מהמבוגרים שברבות הימים כן אובחנו כסובלים מהפרעת קשב וריכוז אף קשה להיפרד מאותן הפרעות שעד כה היו חלק בלתי נפרד מחייהם וכי בעקבות הטיפול הם חשים כבויים יותר או פחות קרובים לעצמם. במצבים כאלו נהוג להעניק טיפול רגיש יותר המצליח להפוך את הקושי ליתרון מבלי שאותו מטופל יחוש כי הוא נפגע רגשית.
מתוסכל, נבוך, טיפש
אלו רק מעט מהביטויים שמבוגרים הסובלים מבעיות קשב וריכוז נהגו להרגיש או לחשוב על עצמם טרם עברו אבחון שהעניק שם ותוקף רשמי לכל אחת מאותן חוויות שליוו אותם לאורך כל חייהם. כמעט כל המבוגרים שפונים לבקש עזרה ומגיעים לאבחון בעיות קשב או בעיות ריכוז חוו בגיל הילדות מסיטואציות חברתיות, התנהגותיות או לימודיות שהביאו אותם לחוות רגשות כמו תסכול, בכי, חרדה וכדומה. מכלול הרגשות הקשים הללו היו מנת חלקם גם בשנות ההתבגרות ולאחר מכן כאשר שרתו כחיילים בצבא, ביקשו ללמוד לימודים גבוהים או להשתלב בעבודה. משהו בסופו של דבר הביא אותם להכיר בצורך לטפל בבעיה ולפנות לאבחון. הנסיבות יכולות להיות חשיפה לחומר עיוני בנושא הפרעות קשב וריכוז, מכר הסובל מבעיות דומות ששיתף אותם בחוויותיו והציע להם לפנות לאבחון או אפילו פנייה לרופא המשפחה בבקשת עזרה עקב הקשיים השונים. כך או כך ההגעה לאבחון היא סביר להניח הצעד החשוב ביותר שעשו בחייהם. אבחון הפרעת הקשב או הפרעת הריכוז או ההיפראקטיביות יכולה להביא למיתונו ואף לקיצו של התסכול והקושי. מעבר לאפשרויות הטיפול שנחשפות בפני המבוגרים הפונים לאבחון ישנה גם הקלה משמעותית בכך שמדובר בבעיה מוכרת שניתנת לוויסות ולטיפול בדרכים רבות. הקלה מגיעה גם בעקבות התחושה הזו של “נורמאליות” ובמידה מסויימת נחמת הרבים.
הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות במספרים
כ- 4% מהמבוגרים באוכלוסייה סובלים מהפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות. כמובן שמדובר בנתון משתנה ככל שהמודעות עולה וככל שמבוגרים רבים יותר פונים לאבחון. מעל ממחצית המבוגרים שסובלים בשנות בגרותם מבעיות קשב וריכוז או היפראקטיביות, או שילוב של כל אלו יחד סבלו גם בשנות הילדות מאותן הפרעות בדיוק רק שאלו לא אובחנו וכתוצאה מכך גם לא טופלו כיאות.
גברים מבוגרים ונשים מבוגרות סובלים באותה מידה מבעיות קשב וריכוז. שלא כמו נתוני הילדים המורים על פי שלושה בנים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות מאשר בנות. פי שלושה זהו נתון גדול מאד המצביע בעיקר על בעיות היפראקטיביות המוחצנות יותר כאשר מדובר בבנים. הסברה היא שבעיות קשב או בעיות ריכוז אצל בנות מופיעות באמצעות סימפטומים מוחלשים יותר.
רבים מהפונים אל מרכזי האבחון הינם צעירים בשנות העשרים. הרצון להשתלב בלימודים אקדמאיים מוביל את הצעירים הללו לאתר את הקושי כדי שיוכלו לעמוד בדרישות הגבוהות של לימוד אקדמי הדורש הרבה יותר ריכוז, סבלנות, קשב והתמדה מאשר לימוד בבית ספר תיכון למשל. מי שלא מבקש ללמוד אלא לעבוד מודע לכך שיהיה עליו לעמוד בדרישות הבוס ולהיות חלק מקבוצת העובדים ולהיכנס אל שגרת עבודה יומית, עבור מי שהפרעות קשב וריכוז אצלו פוגעות ביכולת לשבת בכסא זמן ממושך דיו לצפות בסרט קולנוע מבין שללא טיפול לא ישרוד יום עבודה בן שמונה שעות ליד מחשב במשרד.
חשוב לציין כי למרות שרוב הפונים כאמור אל מרכזי האבחון הם אכן צעירים יחסית ישנם אנשים בכל טווח הגילאים הקיים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז, גם בגיל פנסיה וגם בשנות השמונים לחייהם, חלקם אף פונים לאבחון ומקבלים סיוע מותאם אישית. ללא טיפול נכון ההפרעה אינה מווסתת או נשלטת ולכן היא ממשיכה להיות חלק מהאדם לאורך כל שנות חייו.
