כולנו התרגלנו לתפוס את הדיסלקציה בתור גזרה משמיים, תעודת עניות לאדם ומאין החלטה סופית שהוא לעולם לא יצליח בשום דבר. האנשים שסובלים מדיסלקציה משנות הילדות שלהם זוכים מדי יום להגדרות משפילות כגון “מפגר”, “מטומטם”. המורים והילדים בכיתה לא עוזרים לכך בדרך כלל. וכך גדלים הדיסלקטים עם תחושה שהם גרועים ולא טובים לשום דבר. עם זאת, ניתן לשנות זאת בעזרת טיפוח של רגשות חיוביים בקרב הילד כלפי עצמו. דיסלקציה זוהי תופעה מאוד לא חד-משמעית. מדענים הגדירו אותה בתור ליקוי ביישום מיומנויות למידה בסיסיות – קריאה וכתיבה. דיסלקציה יכולה להתבטא במספר מישורים, חוסר יכולת לזכור את המראה הכללי של מילים שונות, חוסר יכולת לתפוס מילים מדוברות. אך בדרך כלל דיסלקציה הינה שילוב של מספר מהמרכיבים האלה, שגורמים לאנשים להתקשות בדברים שאחרים עושים בצורה אוטומאטית, בלי לתת את הדעת עליהם. בגלל זה דיסלקציה שלא אובחנה בילדות יכולה לגרום לסבל רק לאנשים במהלך חייהם, להפריע להם להצליח בהתחלה בלימודים, ואחר כך בחיים. אך בעזרת שינוי בגישה כלפי דיסלקציה, היום ניתן לגדל ילדים דיסלקטים להצלחה וביטחון עצמי גבוה ובריא.
דיסלקציה – איזון של הטבע
גוף האדם הינו מערכת עדינה ומאוזנת מאוד, שהדקויות שלו נשארו לא ידועות לרבים מאיתנו. לכן, במידה וקרתה תקלה ביכולת שכלית מסוימת (למרות שגם זה עדיין נתון לוויכוח, עד כמה זה ליקוי אמיתי) – סביר להניח שבתחום אחר הטבע העניק פיצוי נדיב. הרעיון הזה עובד עם תופעות רבות נוספות, למשל כאשר אדם סובל מהפרעות קשב וריכוז, הוא מסוגל להתרכז מאוד בעניין שמעניין אותו מאוד. כך גם עם דיסלקציה. למעשה, ניתן לומר שהכול עניין של גישה. לאנשים שאובחנו כסובלים מדיסלקציה יש חשיבה שונה מאוד מזו שמלמדים בבתי הספר המודרניים. המורים מגדירים זאת בתור משהו לא נכון, חסר יכולות לימודיות – אך לאחר סיום הלימודים, הדיסלקטים יכולים להראות ביצועים מדהימים ובלתי רגילים בתחומים רבים אחרים. בקרב הדיסלקטים ישנה כמות ענקית של אנשים בעלי מנת משכל גבוהה בצורה בלתי רגילה. למרבה האירוניה, בין הדיסלקטים ניתן למצוא את הכמות הגדולה ביותר של גאונים מאשר בכל קבוצה חברתית אחרת.
יחס כלפי דיסלקציה מתחיל מהבית
הבעיות של רוב האנשים שאובחנו בתור דיסלקטים נובעות לא מהבעיות הלימודיות עצמם. אנשים אלה תמיד מוצאים בסופו של דבר דרך להתמודד עם הבעיות שלהם, מקורות פרנסה שלא דורשים ידע במיומנויות שלא התפתחו בקרבם ואנשים שאוהבים אותם כמו שהם. דיסלקציה, למרות השם הרע שיצא לה, כלל לא הופכת אנשים לטיפשים או פחות מוכשרים. כמו כן, הכישרונות הקוגניטיביים שמראים דיסלקטים שהופכים לגאונים בכלל מטילים בספק את כל הקונספט של מיומנויות הלמידה. הורים יכולים להגיד לילדים הדיסלקטים שלהם – “מי אמר שאתה לא “נורמאלי”? אולי אתה נורמאלי על פי הנורמות שלך, אך לא שלהם”. כאשר אדם מודע לשוני שלו, אך לא תופס אותו בתור חסרון או משהו רע, הוא ימצא את הדרך להפוך אותו ליתרון. לפיכך, הסוד הגדול של הצלחה בקרב אנשים שסבלו מדיסלקציה זה ביטחון עצמי גבוה וביטחון בכך שהוא כשיר למשהו משל עצמו.
