ד”ר מיכאל ינקו
ד”ר מיכאל ינקו הוא פסיכיאטר מומחה בתחום הפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. בעבודתו נוגע ד”ר ינקו במגוון רחב של קשיים והפרעות המופיעים אצל ילדים ובני נוער, כגון הפרעות קשב וריכוז, הפרעות אכילה, דיכאון, חרדות וכיוב’. ד”ר ינקו מציע לפונים אליו קשת רחבה של כלים וגישות טיפוליות, מטיפולים תרופתיים, דרך ייעוץ אישי, זוגי ומשפחתי ועד הדרכת הורים. בנוסף לעבודתו בקליניקה, ד”ר ינקו עובד ביחידת הילדים והנוער של המרכז לבריאות הנפש תל אביב, וכן בשירות הפסיכולוגי החינוכי בחולון.
היפראקטיביות
היפראקטיביות היא נטייה לפעלתנות יתר, המתלווה לעתים קרובות להפרעת קשב וריכוז (במקרים כאלה היא נקראת הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות). הסממן ההתנהגותי העיקרי של היפראקטיביות היא ריבוי של פעילות ותנועה. ילדים הסובלים מהיפראקטיביות מפגינים אי שקט פסיכו- מוטורי ניכר. הם מתקשים לשבת כפי שמצופה מבני גילם במפגש בגן או בשיעור בכיתה. לעתים קרובות נראה ילדים כאלה נעים באופן תמידי בכיסאם, או “מחליקים” עליו כלפי מטה וחשים צורך כל הזמן להגיב, לדבר ולהתבונן סביבם. הם נוטים יותר משאר הילדים לרוץ, לקפוץ ולטפס, ובהתאם לכך הם נוטים יותר להיות מעורבים בתאונות שונות ולהיפצע. לבעלי התנהגות היפראקטיבית שי גם נטייה “להתפזר” בו זמנית על כמה פעילויות, בגלל קושי לעסוק בפעילות אחת בלבד ולהתמקד בה. יש המפרשים זאת כביטוי לצורך מוגבר בגרייה.
מאפיין נוסף של היפראקטיביות הוא פגיעה ביכולת האינהיביציה (דיכוי תגובה). במסגרת פגיעה זו, נפגעת היכולת להימנע מפעולה מסוימת או לחדול ממנה במהלך ביצועה, גם כאשר הילד כבר מבין שהיא אינה במקומה. כלומר, לא מדובר בבעיה של שיפוט לגבי מה אסור ומה מותר, אלא בקושי אמיתי לשלוט במעשה בעת ביצועו. זוהי בעיה של ויסות, ורבים מאנשי המקצוע מאמינים שהיא משחקת תפקיד מרכזי ביותר בביטוי ההתנהגותי של הפרעת קשב ורכוז.
בדיוק כשם שהפרעת קשב וריכוז היא כרונית, וממשיכה ללוות את האדם גם אחרי שנות בית הספר והאקדמיה, כך גם התסמינים ההיפראקטיביים ממשיכים לכל אורך החיים. עם זאת, צורת הביטוי שלהם לרוב משתנה, ובקרב בוגרים הסובלים היפראקטיביות נראה התנהגויות “עדינות” יותר, כגון נטייה להרקיד את הרגל, לתופף עם האצבעות או צורך תמידי בהתעסקות ומשחק עם חפצים קטנים.
בקרב ילדים היפראקטיביים, ההשפעה של ההיפראקטיביות אינה נוגעת רק להם אישית. לסביבה קשה להכיל ילד היפראקטיבי, והאינטראקציה עם ילד כזה מזמינה לעתים קרובות חיכוכים ועימותים עם הורים, אנשי חינוך וילדים אחרים בכיתה. דפוס זה עלול לעורר בילד ההיפראקטיבי חוויה של כישלון ותסכול, ולהביא בטווח הארוך למצוקה רגשית, פגיעה בדימוי העצמי והשרשה של התנגדות פנימית עזה לחוויית הלמידה והמפגש עם בית הספר.
טיפול בילד ובנער ההיפראקטיבי
הטיפול בילד או במתבגר המפגינים תסמינים של היפראקטיביות עשוי ללבוש מספר צורות, בהתאם לחומרת התופעה ולמידת המוטיבציה, הכוחות והיכולת של הפונה. כמו בשאר התסמינים של הפרעת קשב וריכוז, טיפול תרופתי נמצא כמשפר ויסות ושליטה התנהגותית, במיוחד בכל הקשור לאינהיביציה. ילדים הסובלים מההשלכות הרגשיות והחברתיות של ההפרעה עשויים למצוא מענה לקשייהם בטיפול רגשי ובהדרכת הורים, שיחד מסייעים להפחית את המתח סביב ההתמודדות עם ההפרעה ולשפר את האווירה במשפחה המתמודדת עם ההיפראקטיביות של הילד. כלים שונים של עיצוב התנהגות ועבודה עם חיזוקים אף היא יכולה לתרום את תרומתה לשיפור המצב. ד”ר ינקו מזמין ילדים והוריהם המתמודדים עם היפראקטיביות לפנות אליו על מנת להתאים עבורם את הטיפול המתאים והנכון ביותר.
נכתב ע”י: פורטל קשב וריכוז
