תפקיד ההורה לילד בעל הפרעת קשב וריכוז
הורים רבים לילדים בעל הפרעת קשב וריכוז, שואלים את עצמם וגורמי מקצוע, מה ניתן לעשות והאם זה אפשרי לחוות סיפוק מההורות, להפחית מתחים שנוצרים בשל התנהגות הילד עם סביבתו הקרובה, להפחית קונפליקטים ותקשורת שלילית בין חברי המשפחה כך שיוכלו לנהל חיי משפחה טובים בעלת פחות לחצים .
לפי הגישה ההתפתחותית, אחד הגורמים המכריעים בהתפתחות הילד הוא “גמישות” (Resiliency), יכולת להתנער ולהזדקף מחדש לאחר אכזבה, מכשול או מהלומה לא צפויה. גישה זאת מתמקדת בכוחות הבולמים והכוחות המניעים את הילד, אשר קובעים את מידת הסתגלותו במשפחה, הגמישות מבוססת גם על יכולת המשפחה להכיל את הילד כאדם נפרד, אוטונומי וייחודי.
התכונות המשמעותיות הנדרשות מהמשפחה הן (מנור א. טיאנו ש., 2001):
1. אמפטיה – בעוד הילד שונה מהוריו הם מסוגלים לקבל ולהבין אותו, תוך גישור הפער בין אפיוניהם השונים.
2. גמישות במשפחה – ככל שהמשפחה גמישה יותר ויכולה לעמוד בקשיים ובזעזועים, כך הילד מסגל כלים טובים יותר להתמודדות.
3. גמישות הורית – ככל שההורה נקלע פחות למאבק עם הילד ופונה לפיתוח פתרונות יצירתיים, יכול הילד ללמוד כיצד להתמודד בצורה יעילה ויצירתית יותר.
4. הכלה – יכולתה של המשפחה להתמודד עם הבעיה.
לאור חשיבות הגמישות במשפחה התפתח עניין גדול במודלים של סיכון להתפתחות הילד. בין גורמי הסיכון נמצאים:
• טמפרמנט קשה של הילד, שמקשה על ההורים להתמודד עימו.
• פער בין מאפייני ההורים ואפיוני הילד, פער שאינו ניתן לגישור על ידי ההורים.
• הורים שאינם מסוגלים לאמפטיה.
• עמדה הורית נוקשה.
• העדר מצבים אפקטיביים חיוביים. הילד מאבד את המוטיבציה שלו, הואיל והמאמצים שהשקיע נתקלים בחוסר הצלחה.
מחקרים מראים, כי האינטראקציה המשפחתית משתפרת עם תחילת הטיפול התרופתי בילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז. חלה ירידה ברמת השליטה והחודרניות של ההורה, הילד זוכה ליותר מחמאות ויכולת ההכלה של ההורה את הילד עולה. הבעייתיות מתגברת במשפחתו של המתבגר שאינו מטופל: קיימים יותר ויכוחים, התנתקויות אחד מהשני ומריבות חוזרות ונשנות אודות בית-הספר. מתבגרים הסובלים מבעית קשב וריכוז נטו לראות בחוקים שקבעו הוריהם כנוקשים, מגבילים ולא-ראויים. ההורים, בהעדר כלים, נוטים לנוקשות יתר, ויחוס כוונות זדוניות לילדיהם.
גידול ילד בעל ADHD מטיל מתח רב על ההורים, במיוחד על האמהות. ההתנהגות המוגזמת ,התובענות האינטנסיבית והקושי בשליטה עצמית דורשים מאמצים גדולים הרבה יותר מההורים בטיפול בהם מאשר להורים שאין ילדים הסובלים מהבעיה. הורים שיש להם יותר מילד אחד הסובל מ- ADHD נמצאים במצוקה כפולה מאלו שיש להם רק ילד אחד. ההורים מפתחים חוויות של אינטראקציות שליליות ורגשות שליליים לגבי חווית ההורות. תחושות אלו פוגעים ביכולת ההתמודדות עם גידול ילד. ממצאים מחקריים מראים כי סימפטומים האופניים להיפראקטיביות משפיעים על הכמות והאיכות של קשרי הורה- ילד. ילדים אלו פחות נשמעים לבקשות ההורים, יותר נגטביסטיים ודורשים יותר עזרה ותשומת לב מאשר ילדים רגילים. כתוצאה מכך ההורים מגלים שביעות רצון נמוכה ותחושות שליליות בהשוואה להורים אחרים. (אליצור, טיאנו, מוניץ נוימן 1993). ילדים אלו הינם קשים לגידול, הם מאתגרים ללא הרף, מעייפים ומתישים והופכים את האינטראקציות למלחיצות עד כדי כך שהבעת האהבה שנמצאת בבסיס הקשר, הופכת לקשה ולעיתים לבלתי אפשרית.
Barkley (1998) ערך מחקר אורך שנמשך שמונה שנים, בו עקב אחר משפחות להם יש ילד הסובל מ-ADHD , במחקרו מצא כי הן המתח שבגידול ילד ADHD והן הסיכון המוגבר לבעיות נפשיות של ההורים, עשויים לעורר מתח רב בחיי הנישואין, במיוחד שהילד סובל מבעיות חמורות של התנהגות מתנגדת ותוקפנית. במשך שמונה שנות המחקר, נטו ההורים פי שלושה לגירושין או לפרידה מאשר משפחות רגילות.
על ההורה לדעת כי אל לו להיות חסר אונים מול התנהגויות אלו, וכי יש בידיו יכולת שליטה על גורמים רבים שבכוחם להשפיע לטובה על הסימפטומים ולמתן אותם. הוא יכול לשמש עמוד השדרה של הילד. לכן עליו לנקוט בגישה חיובית, ולהשתמש בשכל הישר, ולהגיב רק כאשר הוא רגוע וממוקד, ולא באופן אימפולסיבי. תגובה כזו מהווה דוגמא אישית לילד ודרכה יש להורה סיכוי גדול יותר להתחבר אליו ולעזור לו. על ההורה להפנים, שהילד אינו עושה דברים בכוונה תחילה, אלא התנהגותו קשורה להפרעה, ונובעת מדרך שונה בה הוא מעבד מידע רגשי ושכלי. כפי שלא נאשים אדם קצר ראיה שאינו רואה, אין זה הוגן להאשים את הילד בהתנהגויות הנובעות מההפרעה שלו.
יש קשר בין המערכות המרכזיות העוטפות את הילד בחיי היום יום: משפחה, חברה, בית ספר. על יכולת התמודדות של הילד. להורים תפקיד מרכזי בסיוע בתפקיד יצירת דיאלוג להבניה משותפת מול המסגרות האחרות בחיי הילד.
גם ההורים וגם המורים הם דמויות משמעותיות בחיי הילד. יש ליצור מרחב קשר בו גלום הפוטנציאל לצמיחה ולהתפתחות, התמודדות טובה יותר עם הלקות. כדי שהילד יצור דימוי עצמי, תחושת ערך עצמי להגברת יכולת העמידות במצבים שונים.
בסיס בטוח של קשר עם דמויות משמעותיות, אוהבות ,תומכות ומקבלות, מקנה לילד אמונה אופטימית בניגוד לאפשרות להתמודדות עם הבעיה. התחושה שאחרים רוצים לעזור לו מקנה לו אמונה שהוא יכול להתמודד עם הבעיה. לכן צריך להיענות לצרכים המיוחדים שלו, אך יחד עם זאת להעמיד גבולות ברורים וציפיות להתקדמות.
מרחב הקשר-הוא סוד הצלחתם של ילדים עם בעיות קשב וריכוז. הוא יכול להפוך למעגל קסמים חיובי או שלילי.
הורים לילדים אלו צריכים להיות מעורבים שבעתיים מהורים לילדים רגילים מול גורמים מקצועיים רבים: מורים, רופאים, יועצים, פסיכולוגים. ההורה נדרש להיענות לצרכים המוגברים של ילדו בהנחה, בהכלה, בהגנה, תמיכה- של מצוקות ותסכולים ובו בזמן לנווט אותו לצבור הצלחות ולשפר את הדימוי העצמי. הורים כפי שהגדיר קוהוט, הם דמויות המפתח החשובות ביותר בחייו של הילד. הם סוכני השינוי העיקרים והם הדמויות המכירות הכי טוב את הילד .
לסיכום: טיפול מתאים בילד מתחיל בבית, כשאנו ההורים מספקים לו את הכלים לבריאות נפשית ופיזית. יש לנו השפעה מכרעת על מיתון הסימפטומים ומיצוי הפוטנציאל של הילד להצלחה. יתר על כן, אל לנו לשכוח כי חיים עם ילד בעל בעיית קשב וריכוז צופנים בחובם גם רגעי שמחה וקסם. לילדים אלו תפיסה מהירה של מצוקת הזולת ורגישות לסבל של אחרים. הם נוטים להיות סקרנים, יצירתיים ובעלי כושר המצאה. יתרונותיהם אלו (בדומה לחסרונותיהם) נובעים מדרך שונה לעבד מידע רגשי ואינטלקטואלי לעומת ילדים רגילים. אם אנו כהורים נדע לנווט אותם נכון, ולהבליט את נקודות החוזק והייחודיות שלהם , אזי יגדלו לבוגרים בריאים ופוריים.
