האם אנשים עם דיסלקציה או דיסגרפיה נידונו לכישלון בחייהם?
דיסלקציה ודיסגרפיה – זו לא בעיה הקיימת רק בקרב ילדים. בעיות אלה יכולות להופיע בכל שלב בחיים ולהחמיר או להשתפר במצבים שונים. בגיל בית הספר, בעיות קריאה וכתיבה הינן ניכרות מאוד לעין, אך הן עלולות גם לזיק לאנשים מבוגרים שבדרך כלשהי הצליחו לשרוד תקופה קשה זו. עם זאת, בעזרת טיפול נכון, שיטות עבודה ולמידה מותאמות וטיפולים נוספים, ניתן ללמוד להתמודד עם דיסלקציה או דיסגרפיה ולבצע כל עבודה נדרשת בצורה הטובה ביותר בכל גיל. כמו בדברים רבים אחרים בחיים, כל מה שנדרש בכדי להתמודד עם בעיה כלשהי – זה רצון.
דיסלקציה ודיסגרפיה זו בעיה שיכולה להיות לכל אחד, אך קשה להיות מודעים לה ללא השוואה עם אנשים אחרים או אבחונים מקובלים. למעשה, מה שמתרחש עם אדם הסובל מתופעות דיסלקציה או דיסגרפיה זה שדברים שאנשים אחרים קולטים באופן אוטומאטי, בלתי מודע וללא מאמץ מיוחד – דורשים מאדם זה מאמצים מאוד גדולים שאפילו לא תמיד מניבים את התוצאות הרצויות. לפיכך, בכדי להצליח בתחום כלשהי כאשר יש לכם ליקויי למידה, חשוב מאוד להיות מודעים לבעיות הקיימות אצלכם ולדעת לאבחון אותם בצורה נכונה ובזמן.
כיום, למרות הדעות השונות לגבי מספר האנשים שסובלים מליקויי למידה בחברה הינו כ-10%. ישנם גורמים רבים ולא אובייקטיביים המשפיעים על קבלת ההחלטות בתחום המחקרי הזה. ישנם ארגונים רבים המעוניינים בכך שיהיו יותר אנשים המאובחנים עם ליקויי למידה כגון דיסלקציה ודיסגרפיה, בעוד משרד החינוך מעדיף פעמים רבות להתעלם מכך ולטעון שהילדים הינם עצלנים וחסרי מוטיבציה, אך האמת היא שחוסר מוטיבציה היא התוצאה של דיסלקציה ולא להיפך.
כיום, כשיש שיח כה נרחב בנושא של ליקויי למידה, הורים רבים מבינים שהילדים שלהם עוברים את אותו הסבל שהם עברו בזמנו בבית הספר. מבוגרים רבים חושבים שהם לא היו מספיק חרוצים בבית הספר, וזו הסיבה לכך שהם לא יודעים לקרוא. כמו כן, ילדים רבים שסבלו מליקויי למידה כמו דיסלקציה ולא מצאו הבנה ואוזן קשבת בבית הספר פשוט נשרו מהר מאוד מהלימודים, ופתרו את המערכות השונות מהצורך למצוא פתרונות לבעיות של אנשים כמוהם. כאשר אנשים אלה יצאו לעולם התעסוקה, הם למדו לחיות עם הבעיות שלהם והמציאו דרכים רבות, לעיתים אפילו יצירתיות ביותר, בכדי להימנע מתחומים שבהם נדרש קרוא וכתוב. ועד כמה שזה נשמע מדהים ולא יאמן – ישנם תחומים רבים מאוד שפתוחים לאנשים, תחומים שבהם הם יכולים להצליח מאוד
יתר על כך, במצבים רבים, אנשים מצליחים לנהל את כל החיים שלהם בלי להיות מסוגלים לקרוא יותר מכמה מילים בשפת האם שלהם, שלא לדבר בשפה זרה. ולא תמיד אלו אנשים שנמצאים בתחתית החברה. אלה יכולים להיות עובדים במגוון תחומים הדורשים עבודה פיזית או מיומנויות שונות. אדם העובד על מתקני בנייה מבצע עבודה חשובה ואחראית מאוד – לא חייב לקרוא. אם נחשוב על כך – הרי התפקידים הבחירים ביותר לא דורשים את הצורך לקרוא ולכתוב! מנהלים בכירים יכולים לנהל משא ומתן בלי לקרוא או לכתוב אף מילה, משום שבמידת הצורך יש להם עוזרים ומזכירות שיעשו זאת במקומם. הדבר נכון גם עבור פוליטיקאים, שהדבר החשוב ביותר שעליהם לעשות זה להיראות ייצוגים ולדעת להתבטא. וזהו דבר ידוע ביותר, אנשים שסובלים מבעיות דיסלקציה ודיסגרפיה יכולים להתבטא בעל פה בצורה הרבה יותר טובה מאשר אלה שלא חוו שום בעיה בקריאה וכתיבה.
באופן טבעי, כאשר אדם מרגיש שיש לו צד חלש וצד חזק, האדם האמביציוזי, החזק והשואף להצלחה ידאג לפתח את הצד החזק שלו ולהחביא עד כמה שאפשר את הצד החלש. אנשים רבים שסבלו מבעיות דיסלקציה הגיעו לדרגות ניהוליות בזכות ההבנה הזאת והשאיפה להחביא את הבעיה שלהן שגרמה להם לסבול כל כך בשנות הילדות.
מכאן, נשאלת השאלה – מה צריכים לעשות אנשים מבוגרים שעקב השיח המודרני מבינים באופן מובהק שיש להם ליקויי למידה? האם עליהם לפנות לאבחון או לא? ואם האבחון יהיה חיובי, האם עליהם לעשות עם זה משהו? התשובות לשאלות אלה לא יכולות להיות חד-משמעיות. מדובר בנושא מאוד אינדיבידואלי. זה גם תלוי בתפיסת האדם את עצמו. עד כמה מפריעה לו הבעיה הזאת? אנשים רבים יגידו שדווקא דיסלקציה (למרות שאז הם לא ידעו שכך זה נקרא) עזרה להם להגיע לאן שהגיעו. לדעתם, זו לא “בעיה” שיש להם, אלא מאפיין ספציפי מאוד שלהם בתור אדם ובתור אישיות. ולא כולם שואפים לשנות את עצמם ואת האישיות שלהם.
למרות שחלק משמעותי מאוד מהעולם מבוסס על המילה הכתובה, עדיין ניתן לחיות ללא מיומנויות קריאה. עם זאת, במידה ואדם מבוגר מרגיש שזה הזמן להתמודד עם בעיית דיסלקציה שהפריעה לו כל החיים – גם זו גישה לגיטימית ביותר. עבור אנשים אלה קיימים מרכזים להוראה מתקנת שנועדו לעזור לילדים, אך גם למבוגרים.
לעולם לא מאוחר מדי לשנות את כל מה שקורה בחיים שלנו, כל עוד זו המטרה האמיתית והכנה שלנו. לכן, כאשר מדובר באנשים מבוגרים שמסתבר שסבלו מתופעות כמו דיסלקציה ודיסגרפיה כל חייהם, ההחלטה מה לעשות עם זה עומדת בפניהם. ניתן לפנות לטיפולים רבים ולהשתדל להתחיל לקרוא בצורה איטית, להחליט שאין צורך בכך – ולהפסיק. או שניתן להחליט שהשאיפה שלך הינה עדיין להיות סופר – ולהיאבק בבעיה. ההחלטה הינה של כל אדם באופן אישי. השאלה הינה, האם החברה והמערכות החינוכיות יכולות להתמודד עם אנשים מבוגרים שרוצים לטפל בבעיות דיסלקציה שיש להם?
למרבה הצער, עם כל המאמצים שנעשים כרגע בכדי להתמודד עם בעיות דיסלקציה או דיסגרפיה – אנשים רבים עדיין לא מצליחים להתמודד עם הבעיה הזאת. כיום קיימת הכרה גדולה מאוד לאנשים עם דיסלקציה, ניתן לקבל הקלות משמעותיות בלימודי בית ספר וגם בלימודים הגבוהים. עם זאת, לימודים אלה עדיין עלולים להיות קשים מדי עבור אנשים עם ליקויי למידה. ובמקרה זה, כל אדם בוחר בעצמו מה הוא רוצה לעשות בחיים שלו ועל פי כך מחליט – האם שווה לו להיאבק כל ימי חייו בבעיית דיסלקציה בכדי להגשים את חלומותיו, או שהוא יכול למצוא מקום טוב לעצמו מעבר לעולם האותיות והמספרים שלא מצליחים להתחבר לו בראש.
בסופו של דבר, המטרה של החברה היא להעניק לכל חבר בה מקום טוב להיות בו, תחושת ביטחון ושייכות. אך במידה וכל אדם יישאף להגיע למקום שאליו הוא לא מתאים מלכתחילה – האם החברה אשמה בכך שהיא דוחה אותו? הדיון הנרחב בבעיות למידה כמו דיסלקציה מעמיד בספק עקרונות רבים, כולל העיקרון לשוויון. עם זאת, לכל אדם עדיין יש מגוון רחב מאוד של אפשרויות לממש את עצמו ולהיות מועיל לחברה כולה. ההוראה המודרנית צריכה לשים לעצמה כמטרה להפוך כל אדם לאיכותי מספיק בכדי להצליח בשל היותו עצמו, ולא על ידי התאמתו בכוח לסטנדרטים שלא מתאימים לו.
לסיכום, אדם מבוגר שסבל כל חייו מליקויי למידה כגון דיסלקציה יכול להחליט בעד עצמו – האם ללכת לטיפולים ולנסות לשפר את הבעיה הקיימת, או שמא הוא מאושר כמו שהוא ואינו זקוק ש”יתקנו” אותו.
