לאורך שנים רבות, המושג “דיסלקט” היה מאין גזר דין עבור אנשים רבים. דיסלקציה זוהי כמעט מילה נפרדת למפגר. דבר שהינו מוזר ביותר בהתחשב בעובדה שלדיסלקטים רבים יש איי.קיו גבוה ביותר – 145 ומעלה. כמו כן, בעבר לא היו אבחון דידקטי ואבחון פסיכודידקטי שהיום מאפשר לאושש את העובדה שילד סובל מבעיית יישום מיומנויות בסיסיות – קריאה וכתיבה. עם זאת, רבים מאיתנו יודעים על אנשים מפורסמים שעשו תגליות מדעיות מרעישות ששינו את חיינו לנצח: אדיסון, אינשטיין ועוד רבים אחרים, כל אלה ידועים בכך שלא הצליחו בלימודים בבית הספר. רבים מהם הוגדרו כ”מפגרים” על ידי המורים שלהם. בין המפורסמים האלה היה אפילו סופר אחד – אנדרסון, שכתביו נזרקו מכל הוצאה לאור אפשרית, משום שאיש לא רצה לערוך את כתביו מלאי טעויות הכתיב. וכמה עוד אנשים מפורסמים ואינטליגנטים סבלו בילדותם עקב כך, שלא למדו כמו כולם, אך עובדה זו לא נשארה בספרי ההיסטוריה? וזו לא החידה היחידה של דיסלקציה. אנו לא מכירים שום דוגמאות דומות על נשים. דיסלקציה, דיסגרפיה ולקויי למידה נוספים הינם מקור למחקר רווח בקרב הקהילה המדעית. מדובר בתופעה שאף דיסציפלינה עוד לא מצאה לה הסבר: וירואנטומיה, נוירופיזיולוגיה, נוירוקוגניציה, נוירולוגיה בלשנות, מיקרוביולוגיה, גנטיקה – חוקרים בכל התחומים האלה מחפשים את התשובה לשאלה, מה הגורם האמיתי לתופעת הדיסלקציה – ולא מוצאים. עם זאת, יש לציין שעצם ההכרה בבעיה הזו הינה כבר התקדמות.
גברים דיסלקטים – 20%, נשים – 5
החוקרים השונים לא יכולים להסביר גם מדוע בקרב הגברים אחוז הסובלים מדיסלקציה עלול להגיע עד ל-20%, בעוד אצל הנשים – 5%. עם זאת, נשים אלה סובלות מחיים קשים מאוד. בעוד גברים רבים יכולים לפנות לעבודה פיזית מכובדת שתאפשר להם להימנע מקריאה וכתיבה, המקצועות של נשים שאינם כוללים כתיבה וקריאה הינם מעטים מאוד ונמצאים בתחתית של התחתית. כמו כן, אפילו אם אישה הופכת לעקרת בית, עליה לעזור בשלב כלשהו לילדיה ללמוד, וכאן עלולה להיות בעיה גדולה, שיכולה לגרום לאישה להרגיש פגומה ואם רעה, מה שעלול לגרור בעיות פסיכולוגיות קשות מאוד. כמו בתחומים נוספים רבים, הופעת בעיות “נגררות” והחרפתם מתרחשים עקב התעלמות מהבעיה הקיימת. כך, בגלל שמדובר בבעיה נדירה בחברה, עדיין אין מחקרים גורפים הבודקים את ההבדלים של דיסלקציה בקרב נשים ובקרב גברים.
דיסלקציה – הבדלים חברתיים בין נשים לגברים
גברים מסוימים הגיעו לעמדות ניהול גבוהות מאוד בזכות הצד השני של דיסלקציה – יכולת ייחודית לחבר בין אירועים ותרחישים (כנראה בתור פיצוי על חוסר יכולת לחבר מילים). אך לנשים אין אפשרות כזאת, ובתור עובדים זוטרים הן חייבות ליישם היטב את מיומנויות הכתיבה והקריאה. וכך, מתקבלת תמונת מצב דומה לזו שבתופעת הפרעות קשב וריכוז, שבה מספר הנשים הסובלות מהפרעות אלה הינו קטן באופן משמעותי מאשר הגברים – אך כל אחת סובלת הרבה יותר.
גם בתחום של דיסגרפיה, הבעיה של נשים עלולה להיות בכך שמצופה מהן להיות יפות ועדינות, שיהיה להן כתב יד יפה. בעוד כלפי הבנים וכתב ידם המעוות והגס יש יחס סלחני יותר, נשים ובנות צעירות שכותבות באופן לא מובן יכולות להיתקל בביקורת הרבה יותר נוקבת מאשר גברים.
כיצד יש להתנהג עם בנות שאובחנו כסובלות מדיסלקציה
לפיכך, כאשר מאבחנים בנות צעירות או נשים מבוגרות בעזרת אבחון דידקטי ופסיכודידקטי, חשוב לגשת לעניין בצורה שונה, מאשר כאשר מדובר בבנים. ראשית כל, נשים דיסלקטיות הינן מעטות יותר, לכן יש להסביר להורים כיצד להתמודד עם הבעיות, או לאישה עצמה. כאשר מדובר בבנות בית ספר, חשוב לשים לב להתנהגות שתהיה לאחר האבחון. באופן טבעי, עם דיסלקציה או בלעדיה, בנות רבות נוטות להחביא ולא לבטא את הרגשות שלהן משום שהן מתביישות או פוחדות שיצחקו עליהן. ואם צוחקים עליהן כבר עכשיו בגלל הגדרתן כסובלות מבעיות דיסלקציה – סביר להניח שההורים לא ידעו על כך. לכן, ברגע שילדה אובחנה בסובלת מדיסלקציה, על ההורים להיות מוכנים להיות בקשר רציף עם יועצת בית הספר. קשר רציף ובריא בין ההורים לילדה ובין מערכת החינוך להורים יכולים להביא לכך שהילדה הסובלת מבעיות דיסלקציה תלמד להתמודד עם המיומנויות הלקויות שלה ותצליח לא פחות משאר הילדות. בסופו של דבר, דיסלקציה מתבטאת באופן שונה מאוד בקרב אנשים שונים, גם גברים וגם נשים.
