הורים רבים לילדים שאובחנה אצלם דיסלקציה, או שיש להם חשד שיש לילד שלהם דיסלקציה מתחילים לתהות ולחשוש, האם זה אומר שהילד שלהם פשוט לא יוכל לקרוא בעתיד ספרים. חשוב להרגיע ולהסביר, כי דיסלקציה אמנם מקשה על תהליך הקריאה, משום שלדיסלקט קשה לבצע את ההקשר הנדרש בין המילים הנקראות לבין המילים המדוברות והמשמעות שלהן, אך לא מדובר כלל וכלל במצב אבוד. היום יש שורה של כלים שעוזרים לאנשים עם דיסלקציה כן לגשת לטקסטים, או לכל הפחות – להיחשף לכמות גדולה מאד של חומרים עיוניים, לאו דווקא באמצעות קריאה מאסיבית. חשוב לציין שבמקרים רבים חשוב מאד לשבת עם הילד, לחשוף אותו לטקסטים, ואף להקריא לו טקסטים. ככל שאוצר המילים של הילד גדל, גם אם יש לו דיסלקציה, הוא יוכל להתמודד בצורה טובה יותר בכל זאת עם טקסט כתוב. חשוב לזכור, כי לדיסלקציה יש מספר רמות שונות, ואין משמעותן דווקא חוסר יכולת מוחלטת לקרוא טקסט.
במידה ואתם חושבים, כי בעקבות הדיסלקציה הילד מפתח קשיים נוספים, אפשר לקחת אותו אל טיפול קוגניטיבי התנהגותי, שכן פעמים רבות תחושת התסכול עלולה גרום למצבים נפשיים מסוימים. עם זאת, אין לקשר דווקא בין דיסלקציה לבין בעיות של קשב וריכוז ילדים, ומדובר על שתי תופעות שונות לחלוטין.
כמה עובדות מרתקות על דיסלקציה
בשנים האחרונות, עם העלייה במודעות לגבי ילדים ומבוגרים הסובלים מדיסלקציה, נעשו מחקרים רבים בתחום, שבדקו מה בדיוק מתרחש במוח של אנשים עם דיסלקציה, לעומת אנשים ללא דיסלקציה. המחקרים הללו הראו, כי יש ממש בטענות כי אנשים עם תופעת דיסלקציה נוטים להיות מפותחים יותר בתחומים ויזואליים אחרים כמו ציור, פיסול וצילום.
מדוע זה קורה בעצם? כאשר אדם ללא דיסלקציה קורא טקסט, מתברר כי אות מהיר נשלח למוח שלו, באזור שנקרא אונת הצדע השמאלית. לעומת זאת, אצל אדם בעל דיסלקציה, לא נשלחת שום אות לאזור זה, אבל זה לא באמת שלא נשלחת אות כלל – הוא פשוט נשלח לאזור אחר לחלוטין.
פעמים רבות, האזור שאליו נשלחת האות – הוא האזור שאחראי על הזיכרון החזותי-מרחבי, שלמעשה עובר מעין “התפתחות מאונס”, משום העובדה שכל הזמן נשלחים אליו אותות חשמליים (אם כי כמובן, אין בכוחו לסייע לתהליך הקריאה). התהליך הזה גורם לכך שאכן אצל אנשים רבים עם דיסלקציה, דווקא חלק זה הוא המפותח יותר, ולכן יש להם נטיות יצירתיות מאד, ויכולות מתקדמות מאד בציור ובשאר תחומי האמנות.
אילו סוגי דיסלקציה קיימים?
כאשר אתם באים לאבחון עבור דיסלקציה שלכם או של הילד שלכם, חשוב מאד להבין כי אין סוג אחד בלבד של דיסלקציה. היום המומחים נוטים לחלק את לקות הלמידה הזו לכמה תתי-סוגים, אם כי ישנם בהחלט מצבים בהם לאדם יש יותר מתת-סוג אחד.
סוג אחד של דיסלקציה נקראת הדיסלקציה הלקסיקלית. דיסלקציה זו קשורה בעיקר לקריאה של מילים חדשות, ולכן היא לא נחשבת לקשה מידי, ואף ניתן לטפל בה באמצעות תרגול מרובה של מילים חדשות. בדיסלקציה הלקסיקלית, האדם לא מצליח לקשר בין מילה חדשה שהוא קורא, לבין הצליל שלה ולכן המשמעות שלה. חשוב להבין שלא מדובר בקושי כללי של הבנת מושגים – הכוונה היא למילה שהאדם שמע בעבר ומבין את המשמעות שלה, אך כאשר הוא קורא אותה פעם ראשונה, הוא לא מצליח לקשר אותה למילה שאותה הוא שמע. פעמים רבות, לדיסלקציה הלקסיקלית מתלווה קושי באיות מילים, הן בכתב והן בעל פה.
דיסלקציה נוספת היא הדיסלקציה הפונולוגית, אשר קשורה באופן ישיר גם לתהליכי דיבור. מבין כל סוגי הדיסלקציות, זו הדיסלקציה שהכי קל לזהות אותה, משום שפעוטות עם דיסלקציה פונולוגית מתקשים גם בדיבור ובפענוח קולות שונים. הבעיה המרכזית של דיסלקציה זו, קשורה גם לתפיסה השמיעתית (ולא רק ליכולת קריאה), וליכולת המוח לעבד שני צלילים שונים ולתת להם משמעות, למרות שהם לא מורכבים מצליל אחד.
כפי שוודאי הבנתם, דיסלקציה היא נושא מורכב ביותר, וכך גם יש להתייחס אליה. חשוב לבצע אבחון דיסלקציה בשלב מוקדם ככל האפשר, כדי למנוע תסכול ותחושת דימוי עצמי נמוכה הנובעים מחוסר יכולת לקרוא טקסט בצורה הנחשבת כנורמטיבית.
