מהי הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות?
הפרעת קשב הינה תופעה שכיחה הקיימת בקרב כעשירית מהאוכלוסייה. ההפרעה באה לידי ביטוי בקשיים במיקוד הקשב והיכולת לשמור על ריכוז לפרק זמן ממושך. ההפרעה היא תורשתית ומולדת, והיא מתלווה אל האדם גם בחייו הבוגרים. איתור מוקדם של הפרעת הקשב והטיפול בתסמינים הינם בעלי חשיבות מכרעת למזעור הנזקים האפשריים בתחום הלימודי ובתחומים הפסיכו-התפתחותיים והחברתיים. בנסיבות בהן הפרעת הקשב מלווה בהיפראקטיביות ואימפולסיביות, הילדים מאותרים לרוב בגילאי הגן או בשנים הראשונות של בית הספר היסודי, בעוד שאחוז ניכר של תלמידים עם “הפרעת קשב טהורה” מאובחנים רק בהגיעם לשלבים של בחינות הבגרות או לקראת הלימודים האקדמיים. יחד עם זאת, העדר אבחון הפרעת הקשב עשוי לגרום לתסמיני לוואי חברתיים, רגשיים והתנהגותיים.
תסמיניה הקליניים של הפרעת הקשב
בגילאים הרכים ובגילאי הגן מתאפיינת הפרעת קשב וריכוז בחוסר משמעת ובחוסר שקט, חוסר יכולת או רצון להשלים משימות, קושי לציית לחוקים וכללים, חוסר ריכוז, כשלעתים מתקיימים גם התפרצויות זעם ופעילות מוטורית יתרה. חלק מאותם הילדים אינם מודעים לסכנות, ולא פעם נחבלים ונפצעים. בשל אותם הקשיים ההתנהגותיים, הם נוטים לעורר כעס בקרב מבוגרים וילדים, ומתקשים בשל כך למצוא חברים, במיוחד אם קיימים גם תסמיני האימפולסיביות. הבידוד החברתי עשוי לגרור לתגובות של חוסר רצון להתחבר אל אחרים, הסתגרות עצמית ונטייה לאלימות. בגילאי בית הספר היסודי התופעה ההתנהגותית-חברתית עלולה להתעצם, כשבנוסף לכך נוספים גם קשיים בהיבט הלימודי, אשר יבואו לידי ביטוי באי הכנת שיעורי הבית, ציונים נמוכים מן הצפוי וקשיי התארגנות.
הפרעת הקשב בגיל הבוגר
בגיל ההתבגרות התופעה עשויה לגרור נשירה מן הלימודים, כשהקושי לציית לחוקים והנטייה להתמכרויות ולסכנות עלולים להוביל להפרעות אכילה, סיגריות, אלכוהול, סמים וביצוע מעשים מסוכנים ואף פליליים. הסטטיסטיקות מראות כי בעלי הפרעת קשב, ריכוז עם או בלי היפראקטיביות ואימפולסיביות מעורבים בתאונות שונות, ותאונות דרכים בכללם, הרבה מעבר לנתונים הממוצעים. בנוסף לכל אלו, מתעוררים קשיים במציאת עבודה וההתמדה בה, וכן קשיים בזוגיות. איתור, אבחון וטיפול בהפרעת הקשב בגילאים הצעירים עשויה למנוע את הסיבוכים השונים.
מהם הגורמים להפרעת הקשב?
הפרעת הקשב הינה עדיין בשלבי מחקר, ויישנן מחלוקות לא מעטות בין אנשי המקצוע והמחקר בתחום, כשאחת המחלוקות היא לגבי הגורמים להפרעת הקשב. ההפרעה הינה תורשתית, ואחת התיאוריות המובילות קשורה לשינויים תפקודיים עצביים במוח, במערכת הקשורה לתפקודם הנמוך של חומרים כימיים, שהינם מעוררי פעילות עצבית כמו הדופמין. חוקרים אחרים סבורים כי גם לרקע הסביבתי יישנו משקל, כמו עישון או צריכת סמים במהלך ההיריון של האם, סכרת הריונית, פגות וסיבוכים במהלך הלידה או מייד אחריה.
אבחון הפרעת הקשב
אין כיום בדיקות מעבדה לאיתור הפרעת הקשב והאבחנה היא קלינית בהתאם לקריטריונים מוגדרים, שאותם יש לאמת ממקורות רבים ככל שניתן, הכוללים את התלמיד, ההורים ובית הספר. משרד הבריאות הוציא נהלים לגבי הדרך בה יש לנקוט לאבחון הפרעת הקשב, כשהתקנות הבסיסיות קובעות כי אנשי המקצוע הרשאים לתת את הדיאגנוזה הסופית הם נוירולוג, פסיכיאטר או רופא ילדים בעל התמחות בהתפתחות הילד. הרופא רשאי להסתייע בכלי אבחון נוספים כמו שאלונים, מבדקים דידקטיים ופסיכו דידקטיים ואבחונים ממוחשבים כמו אבחון טובה, BRC ואבחון MOXO.
אבחון הפרעת קשב וריכוז על פי ה-DSM האמריקאי
על פי ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי ה-,DSM אבחון הפרעת קשב וריכוז נקבע כאשר במהלך שישה חודשים מתקיימים לפחות שישה תסמינים מן התסמינים הבאים: ביצוע טעויות אשר נובעות מחוסר תשומת לב לעיתים קרובות, התקשות להיוותר בקשב וריכוז במהלך מטלות, אי מעקב אחר הוראות וחוסר יכולת להשלים מטלות, קשיי ארגון, נטייה להתחמק מפעילות הדורשת מאמץ מנטאלי ממושך, איבוד חפצים, שכחה במהלך פעילויות יומיומיות והסחת דעת בקלות מגירויים חיצוניים.
אבחון היפראקטיביות ואימפולסיביות על פי ה-DSM האמריקאי
על פי ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, נקבע אבחון ההיפראקטיביות כשמתקיימים לפחות שישה תסמינים מן התסמינים הללו במהלך שישה חודשים: נענוע ידיים ורגלים בחוסר שקט לעיתים קרובות בעת ישיבה, חוסר יכולת לשבת לאורך זמן במצבים בהם נדרשת ישיבה ממושכת, תזזיתיות יתר או חוסר שקט, התקשות בפעילויות הדורשות שקט ונטייה לפטפטת. תסמיני האימפולסיביות כוללים חוסר יכולת לדחות סיפוקים, פליטת תשובות בטרם הסתיימה השאלה והתפרצות באמצע שיח, הפרעה לפעילויות של אחרים והתנהגות ללא שיקול דעת. חלק מן התסמינים של הפרעת הקשב, ריכוז, היפראקטיביות או אימפולסיביות יתקיימו עוד בטרם הגיע הילד לגיל 7.
תתי הקטגוריות של הפרעת קשב וריכוז
כיום נהוג לסווג את הפרעת הקשב לשלוש תתי קטגוריות, כשהאחת היא הפרעת קשב כתסמין ליבה ללא פעלתנות יתר. הילדים בקטגוריה הזו מאופיינים כחולמניים, שקטים ופסיביים. בקבוצה הנוספת מסווגת הפרעת הקשב שתסמיני הליבה שלה הן ההיפראקטיביות ואו האימפולסיביות, ובקטגוריה השלישית מסווגת ההפרעה המשולבת. יחד עם זאת, יש לזכור כי ישנם ילדים שהינם פעילים באופן חריג אך ללא קשיי קשב וריכוז, או אחרים בעלי טמפרמנט העלולים להיות מאובחנים באופן שגוי כלוקים ב-,ADHD על כן חובה להיזהר באבחנה.
מהי אבחנה מבדלת?
בעת תהליך האבחון חשוב לשלול מצבים שכיחים המדמים את הפרעת הקשב ופוגעים בריכוז כמו הפרעות בראייה ובשמיעה, הפרעות שינה, הפרעות מטבוליות, אפילפסיה, הפרעות רגשיות, שימוש בסמים, חרדה, פסיכוזה, דיכאון או מחלה דו קוטבית. כמו כן, רבים מקרב הלוקים בהפרעת הקשב סובלים מבעיות נלוות כמו לקויות למידה, הפרעות נוירולוגיות המלוות בטיקים קשים, הפרעות דיבור הפרעות שפתיות וכדומה, כשהטיפול בהם הינו בנוסף לטיפול בהפרעת קשב וריכוז.
דרכי הטיפול בהפרעת הקשב והריכוז
במידה והאבחון חשף הפרעות נלוות, ייפנה הרופא המטפל את ההורים לאנשי מקצוע נוספים בהתאם לחשדות. הטיפול השכיח הוא הטיפול בתרופות מעוררות כדוגמת הריטלין, כשפעילותן היא לטווח הקצר. השיפור בא לידי ביטוי בירידה בתוקפנות ובפעילות הפסיכו מוטורית ועליה בקשב ובזיכרון, אך יחד עם זאת חשוב לשלב התערבויות טיפוליות נוספות כמו התאמת הסביבה הלימודית לצרכי הילד, הדרכת הצוות בבית הספר, הוראה מתקנת והתאמות במבחנים בהתאם לממצאים. כמו כן, קיימים טיפולים פסיכולוגיים או רגשיים כמו טיפולים פסיכותרפיים באמצעות בעלי חיים, או טיפול באומנות, אימון קוגניטיבי אישי ועוד. מחקרים מצאו כי שילוב טיפולים יחד עם הטיפול התרופתי היו אפקטיביים הרבה יותר מהטיפול התרופתי בלבד.
זכויות הילד בעל הפרעת קשב על פי חוק הבריאות הממלכתי
חוק הבריאות הממלכתי מזכה באבחון מלא של הפרעת הקשב בקרב ילדים עד גיל 18, בהתאם לקריטריונים אשר נקבעו באמצעות משרד הבריאות. על פי חוק הבריאות הממלכתי מחובתן של קופות החולים לספק לכל אדם אשר אובחן בטרם הגיעו לגיל 18 כלוקה ב- ADHDאת הטיפול התרופתי. כיום הריטלין הרגיל בלבד קיים בסל התרופות, אך מרבית הקופות מסבסדות את רכישתו של הריטלין ארוך הטווח במידת הצורך. קופות החולים אינן מחויבות בסבסוד הטיפול התרופתי למבוגרים אשר אובחנו רק לאחר הגיעם לגיל 18 כלוקים בהפרעת קשב, ואולם, מרבית הקופות נוטות לסבסד את הטיפול בריטלין.
הפרעות נוספות זכאיות לטיפול דרך גורמים ממסדיים אחרים, כמו גורמי בריאות הנפש או מערכת החינוך.
קראו עוד;
