טיפול בהפרעות קשב וריכוז
הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה מורכבת שמשפיעה על תחומי חיים רבים. בהתאם, גם הטיפול וההתמודדות עם הפרעות קשב מורכב ותלוי בגורמים רבים כגון אופי ההפרעה וחומרתה, האם מדובר בילד או במבוגר, איך עליו לתפקד ביומיום, מה היכולת והמוטיבציה שלו ללמוד דרכי התמודדות חדשות ועוד. כיום קיימים מספר טיפולים שהוכחו כיעילים בהפרעת קשב וריכוז:
1. טיפול תרופתי. במחקרים רבים על הפרעות קשב וריכוז נמצא כי תרופות ממריצות משפרות מאד תפקודי קשב ומפחיתות התנהגויות אימפולסיביות והיפראקטיביות. קיימות תרופות שונות, ויש להתאים באופן ספציפי את התרופה ומינונה לאדם. רוב האנשים עם בעיות קשב וריכוז מגיבים באופן חיובי לטיפול תרופתי ותפקודם משתפר.
2. טיפול מערכתי. טיפול פסיכולוגי בו מתייחסים לאדם כחלק ממערכת, ומוקד הטיפול הינו מערכות הגומלין שיש לאדם עם סביבתו. לכן בטיפול זה תהיה עבודה עם מסגרות חינוכיות, משפחתיות או מקומות העבודה של האדם ולא רק איתו.
3. טיפול קוגניטיבי התנהגותי. טיפול פסיכולוגי שמטרתו היא שינוי דפוסי חשיבה או עמדות של המטופל לגבי עצמו ולגבי העולם שאינן מאפשרות תפקוד יעיל, ובמקביל נעשים שינויים התנהגותיים בתפקוד היומיומי כדי לרכוש הרגלים חדשים. כמו כן מתבצעים תרגולים ללמידת מיומנויות כגון יכולת לדחות סיפוקים, העלאת סף תסכול ושליטה על קשב.
4. שילובים שונים של הטיפולים.
איך לבחור בין טיפול תרופתי לטיפולים פסיכולוגים?
לכל אדם יש עמדות שונות לגבי הטיפול בהפרעות קשב. יש אנשים ששוללים טיפול תרופתי בכל תוקף, אחרים רוצים להיעזר בכל דבר שיכול לסייע לתפקודם והרגשתם, ויש כאלה שאין להם בעיה עם תרופות אבל לא מאמינים שטיפול פסיכולוגי כלשהו יכול לסייע. כמובן שהעמדה של האדם לגבי נושאים אלו תשפיע על הטיפול שהוא יחפש, אך היא אינה הגורם הבלעדי.
נוסף לעמדות האדם, יש את המציאות: מה חומרת ההפרעה, עד כמה היא משפיעה על התפקוד שלו, איך מצפים שכל טיפול ישפיע על מצבו ואיך הוא מגיב בפועל לכל טיפול. יתכן לדוגמא שהוריו של ילד בכיתה א’ יתנגדו באופן נחרץ לטיפול תרופתי, אולם הפרעת הקשב אינה מאפשרת לו להיות בכיתה, וההערכה שעולה באבחון קשב היא שחומרת ההפרעה והבשלות הקוגניטיבית והרגשית שלו אינן מאפשרות לערוך טיפול קוגניטיבי התנהגותי.
רוב האנשים נוכחים לדעת כי טיפול תרופתי בלבד אינו יכול לתת מענה לקשיים בתפקוד. למרות שעל פניו יכולת הקשב משתפרת, וכן יורדת רמת האימפולסיביות, יתכן שברבות השנים אדם עם הפרעת קשב וריכוז למד והפנים הרגלי עבודה לא יעילים, וכך למרות שהוא נוטל טיפול האמור להיטיב עימו, הוא עדין פועל בדרכים לא יעילות, משום שאינו מכיר דרכי פעולה אחרות. בצד השני, אנשים שעוברים טיפולים פסיכולוגים להפרעות קשב מגלים לעיתים כי למרות שהם מלאי מוטיבציה לשינוי ומנסים בכל כוחם ליישם את הטיפול, הם נתקעים בשל מוסחות, טועים פעמים רבות או פשוט שוכחים מה רצו לעשות.
במקרים רבים נראה כי הטיפול המומלץ ביותר הוא שילוב של טיפול תרופתי וטיפול CBT, יחד עם אלמנטים מערכתיים במידת האפשר. נהוג לחשוב על הטיפול התרופתי כנותן את הבסיס הפיזיולוגי לייצר שינוי קוגניטיבי והתנהגותי. כלומר, באמצעות הטיפול התרופתי ניתן יותר לשלוט בסימפטומים האופייניים להפרעת קשב וריכוז כמו קשיים להתרכז, מוסחות גבוהה ואימפולסיביות. באמצעות הטיפול הקוגניטיבי האדם לומד כיצד הפרעת הקשב משפיעה על תפקודו וכיצד היא משליכה על האופן בו הוא תופס את עצמו ואת העולם (הערכתו העצמית, ציפיותיו לגבי האופן בו אנשים יגיבו אליו, סיכויי ההצלחה שלו במשימות שונות…) , ובעזרת החלק ההתנהגותי האדם לומד הרגלים ומיומנויות חדשות ויעילות יותר.
