להיות הורה הדוגל בשליטה עצמית כדרך להתמודד עם ילד בעל הפרעת קשב וריכוז
גידול ילד בעל הפרעת קשב וריכוז מטיל מתח רב על ההורים, במיוחד על האימהות. ההתנהגות המוגזמת ,התובענות האינטנסיבית והקושי בשליטה עצמית דורשים מאמצים גדולים הרבה יותר מההורים בטיפול בהם מאשר להורים שאין ילדים הסובלים מהבעיה. הורים שיש להם יותר מילד אחד הסובל מכך נמצאים במצוקה כפולה מאלו שיש להם רק ילד אחד. ההורים מפתחים חוויות של אינטראקציות שליליות ורגשות שליליים לגבי חווית ההורות. תחושות אלו פוגעים ביכולת ההתמודדות עם גידול ילד.
ממצאים מחקריים מראים כי סימפטומים האופייניים לילדים אלו משפיעים על הכמות והאיכות של קשרי הורה- ילד. ילדים אלו פחות נשמעים לבקשות ההורים, יותר נגטביסטיים ודורשים יותר עזרה ותשומת לב מאשר ילדים רגילים. כתוצאה מכך ההורים מגלים שביעות רצון נמוכה ותחושות שליליות בהשוואה להורים אחרים. (אליצור, טיאנו, מוניץ נוימן). ילדים אלו הינם קשים לגידול, הם מאתגרים ללא הרף, מעייפים ומתישים והופכים את האינטראקציות למלחיצות עד כדי כך שהבעת האהבה שנמצאת בבסיס הקשר, הופכת לקשה ולעיתים לבלתי אפשרית.
Barkley (1998) ערך מחקר אורך שנמשך שמונה שנים, בו עקב אחר משפחות להם יש ילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז , במחקרו מצא כי הן המתח שבגידול ילד בעל הפרעה זו והן הסיכון המוגבר לבעיות נפשיות של ההורים, עשויים לעורר מתח רב בחיי הנישואין, במיוחד שהילד סובל מבעיות חמורות של התנהגות מתנגדת ותוקפנית. במשך שמונה שנות המחקר, נטו ההורים פי שלושה לגירושין או לפרידה מאשר משפחות רגילות.
גישה אחרת לחלוטין פתחה ד”ר תמי רונן. גישתה רואה קשר ישיר בין התנהגות ההורה וחינוכו את הילד לבין התנהגות הילד בכיתה. לכן היא מציעה מודל להדרכת הורים לפיתוח יכולת שליטה עצמית אצל ילדים. היא מסתמכת על הבנת המושג “שליטה עצמית”, שמתאר קשת רחבה של התנהגויות שאדם מבצע מתוך בחירה חופשית, תוך כדי וויתור על התנהגות מושכת יותר לטובת התנהגות רצויה יותר. הגדרה זאת כוללת שני היבטים: בחירה חופשית- ששליטה עצמית היא התנהגות שהאדם בוחר לבצע מתוך הכרה בכך, שהתנהגות זו חשובה. כאשר אדם עומד בפני בחירה בין מספר התנהגויות המנוגדות זו לזו. הילד מגלה שליטה עצמית כאשר הוא מבצע התנהגות למרות הקשיים המפריעים לו. החוקרת בנתה כלי שמסתמך על תהליך למידה שנקרא “תושייה נלמדת”, אותו הילד מפעיל כדי לשלוט על עצמו. אדם המשתמש בשליטה עצמית, חש בטחון, כוח , חירות ויכול להתמודד ביעילות עם מצבי לחץ. ייחודה של הגישה של “שליטה עצמית” הוא בכך שהיא מצביעה על קשר בין מידת השליטה העצמית של ההורה ודרכי חינוכו לבין התפתחות בעיות אצל ילדים. כאשר להורה שליטה עצמית גבוהה ו/או יכולת לחנך את ילדו לשליטה עצמית, קיים סיכוי רב יותר שהילד יפתח שליטה עצמית. גם הורה, המתקשה לשלוט בעצמו, יכול לחנך לשליטה עצמית את ילדיו.
הורים המאמצים גישה זאת אינם עומדים חסרי אונים מול ילדם. הם מקנים לעצמם ולילדם דרכים לעקוף את הקושי לשפר את הקשרים המשפחתיים. החוויה המשפחתית שמתקבלת הינה של זרימה, רוגע, שלווה והשלמה, אחר שיש לכל אחד מבאי הבית דרך להתמודד. לכן הדרכה משפחתית לשליטה עצמית, יש בה כדי להביא לשיפור ביכולת ההתמודדות של המשפחה עם הלקות.
כתבה: רונית כהן זמורה
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ומאבחנת דידקטית.
לפנייה ישירה:
052-23037007
צור קשר עם רונית כהן זמורה
[contact-form-7 id=”86924″ title=”Appointment_רונית כהן זמורה”]
