חשיבות האבחון עבור ילדים בעלי קשיי למידה וקשב / ליסה גרוסמן
הורים רבים המגיעים להדרכה בעקבות התנהגויות של חוסר מוטיבציה, קשיי משמעת, חוסר עקביות ואי שקט אצל ילדם, מתמודדים עם שאלת הצורך להעביר את ילדם אבחון להפרעת קשב וריכוז או אבחון פסיכודידקטי. הורים תוהים האם אבחון שכזה הוא בבחינת פתיחה של תיבת פנדורה, והאם הוא הכרחי על מנת לטפל בקשיים שילדם מפגין.
לחשש מאבחון יש מספר מקורות: הורים מרגישים לעתים קרובות שאנשי מקצוע שונים (נוירולוגים, פסיכיאטרים, רופאים התפתחותיים או פסיכולוגים) מעניקים אבחנות שונות לאותו ילד ואין לדעת על מי לסמוך. קושי נוסף מתגלה כאשר אין הסכמה בין ההורים לגבי חומרת הקשיים של הילד. לעומתם, יש הורים שמודעים לחומרת הבעיה אבל חוששים שאבחון פירושו טיפול תרופתי, שמהווה עבורם קושי בפני עצמו. כל החששות הנ”ל הם טבעיים ונפוצים, ולרוב מה שמסייע להורים להתגבר עליהם ולגשת לאבחון הוא, באופן פרדוקסלי, החמרה של הבעיה.
כפסיכולוגית חינוכית ותיקה, אני מאמינה בחשיבותה של אבחון, לא משום הצורך ב”כותרת” לבעיה, אלא כדרך להבין את מהות הקושי, ולהתאים אליו את הציפיות והאמונות הקשורות לילד. אבחנה יכולה להפוך ילד מ”עצלן” או “מרדן” ל”מתקשה” ו”זקוק לעזרה”. בדרך כלל, מומלץ עבור ילד בעל קשי התנהגות ו/או למידה אבחון שכולל גם פסיכודידקטי וגם בדיקת הפרעת קשב.
חלק מהמטרות שאני מציבה אל מול עיניי בתהליך ההדרכה, הוא לסייע להורים לפזר את הערפל האופף את הקשיים והבעיות שהילד מציג, ולהעבירם ממצב של חשש ובלבול למצב של הבנה. הבנה זו היא בעלת אפקט מעצים עבור ההורים, שכן היא מאפשרת להם לקחת שוב את השליטה בחייהם ובחיי ילדיהם, ולקבל באופן עצמאי ומושכל החלטות משמעותיות לגבי דרכי הטיפול, בין אם מדובר בטיפול תרופתי, הוראה מתקנת, ריפוי בעיסוק או תהליך אימון.
כיצד מתרחש תהליך אבחון שכזה?
את התהליך אני מתחילה בראיון פתיחה מעמיק (‘אינטייק’) עם ההורים ועם הילד. במסגרת הראיון מתבצע איסוף מידע כמה שיותר מפורט לגבי ההיסטוריה ההתפתחותית, החברתית, הלימודית והרגשית של הילד. בנוסף אני מבצעת תצפית על התנהגותו ותפקודו של הילד באינטראקציה עם ההורים בקליניקה או במסגרת הלימודית בה הוא נוטל חלק. אנשי החינוך והורי הילד מתבקשים גם למלא לגביו שאלוני “קונורס” מורחבים, במסגרתם נסקרות התנהגויות ספציפיות בבית ובבית הספר. במקרה של קשיים ממוקדים בקריאה, חשבון, הבנת הנקרא או תקשורת, מומלץ לערוך אבחון פסיכו- דידקטי, המתמקד בשאלת קיומן של לקויות למידה שונות, ומאפשר להפריד בין השפעות קוגניטיביות לבין השפעות רגשיות אפשריות המסבירות את תפקודו של הילד.
התהליך דומה לחקירה בלשית. לכל ארכו נאספים רמזים תומכים או מפריכים לגבי השערת קיומה של הפרעת קשב וריכוז או לקות כלשהי. במידה ואין מספיק מידע על מנת לקבוע אבחנה חד משמעית, מומלץ לשלב פנייה לפסיכיאטר או רופא המתמחה בבעיות התפתחות על מנת לקבל חוות דעת נוספת לפאזל שהאבחון מנסה להרכיב.
במידה ובתום האבחון נראה כי הילד סובל מהפרעת קשב וריכוז, אני קודם כל מסבירה להורים מה מהות הבעיה. הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה התפתחותית (כלומר- מולדת וכרונית), שהבסיס לקיומה הוא נוירולוגי, ובמסגרתה נפגעים תפקודים ניהוליים ויכולות המרכיבים את מה שאנו מכנים בשם “קשב” (מיקוד לאורך זמן, המנעות מהסחות דעת, יכולת לפיצול קשב וכיוב’), ובנוסף היא עשויה להיות מלווה בהתנהגויות אימפולסיביות והיפראקטיביות. ההפרעה אינה קשורה לאינטליגנציה, וילד הסובל מהפרעת קשב עשוי להיות בעל אינטליגנציה ממוצעת, נמוכה מהממוצע או גבוהה מהממוצע. חשוב גם להזכיר שבנוסף לקושי, להפרעת קשב וריכוז יש גם צדדים חיוביים, וילדים אלו לעתים קרובות נוטים להיות יצירתיים, זריזים, ספונטניים, בעלי חוש הומור וגישה “משחקית” יותר מבני גילם ללא ההפרעה. הטיפולים המומליצים להפרעת קשב הם טיפול תרופתי או אלטרנטיבי בבעיהה הנוירולוגית, אימון אישי והדרכת הורים.
כמו כן, אם מתגלה ליקוי למידה, אני מסבירה את התופעות של הלקוי – שיכולות לפגוע בקצב או בדיוק הקריאה, בהבנה ובחישוב חשבוני, בהבעה בעל פה /או בכתב, בעיבוד מידע בכלל, ובאינטראקציה הבין- אישית. המקור של כל לקות למידה הינו נוירולוגי, וניתן לשקם לקויי למידה באמצעות רכישת אסטרטגיות עם מורה להוראה מתקנת, מרפאה בעיסוק או מאמן/נת שמתמקד בהעצמת הילד בעל צרכים מיוחדים.
בשורה התחתונה, חשד כי הילד סובל מקושי לימודי או התנהגותי, ואינו מצליח לתפקד בבית הספר או בבית ללא תווך חיצוני, הוא סיבה טובה להגיע לאבחון או התייעצות עם איש מקצוע, למרות החששות. הימנעות מכך עלולה להביא להחמצת הזדמנות לסייע לילד לקדם את עצמו ולמנף את יכולותיו.
