תיאום-תורים-למאבחנים-פורטל-קשב-וריכוז
תור למומחה מומלץ

מערכת תיאום תורים

הדרכת הורים- הכץ להתפרצויות! / ליסה גרוסמן

תוכן עניינים

מומחה-קשב-וריכוז (1)

הדרכת הורים- הכץ להתפרצויות! / ליסה גרוסמן
אין הורה שלא מכיר את התחושה שלא משנה כמה ישקיע ויעשה בשביל ילדיו- זה לא יספיק. התחושה הזו מאפיינת אף יותר הורים לילדים בעלי ADHD, שכן לא משנה כמה רגישים, גמישים וקשובים ההורים, תמיד יכולה להגיע התפרצות, ללא סיבה נראית לעין (או סיבה שולית וזניחה) וללא יכולת לצפות את התגובה. חוויה מתסכלת עבור ההורים וגם עבור הילד.

כאשר הורה ניצב מול תגובתיות- יתר של ילדו, חשוב שהוא לא ייגרר לתגובת-יתר בעצמו. קל מאוד (ולפיכך גם שכיח) להורים לפרש את הכעס של ילדם כמוצדק, ולחפש את האשם בעצמם, או זה בזה. גם אם הכעס מוצדק בחלקו, חשוב לזכור שהוא מופיע באופן תדיר כי הוא משרת צורך. פעמים רבות ילדים כועסים כי הם למדו שזו הדרך לגייס תשומת לב ולהשיג ויתורים. הכעס גם משמש את הילדים להעברת מסר להורים (רצון בעצמאות, צורך באוטונומיה) ולמעשה הם עושים בו שימוש דומה לזה של מבוגרים.

במהלך שנות עבודתי והיכרותי עם הורים, למדתי שהקושי המרכזי של הורים בהתנהלות יעילה, מחושבת ומווסתת מול ילדיהם, נעוץ בתחושה שהילדים “משגעים” אותם בויכוחים, כעס והתנגדויות. כששריפה מתלקחת צריך לרוץ ולכבות אותה, ואין פנאי לעצור, לחשוב ולשקול את צעדינו. עם זאת, ילדים כעוסים אינם שריפה, ואם נלמד כהורים להתכונן למצבים אופייניים שחוזרים על עצמם, נוכל לנהל את תגובותינו בחכמה, לפתור וללבן את הסוגיות המתעוררות בבית ואף לתת לילדינו מודל חיובי ונכון יותר להתמודדות עם תסכול. החשוב הוא להקנות אסטרטגיות מועילות להתמודדות עם כעס של הילד, וכך – בעקיפין, להקנותן גם עבור הילד. להלן כמה עקרונות יסוד למניעת התפרצויות:

• חשוב להבין מתי ומדוע הילד כועס. ילדים עם סף רגישות נמוך נוטים לחוות מצבים שונים כלא הוגנים ולחוש לא מובנים וחסרי אונים מול תסכול. הכעס הוא תגובה כמעט בלתי נמנעת מול תחושות כאלה, וחשוב שההורים יבינו את הנטיה הזו אצל ילדם על מנת להיות מוכנים להגיב בהתאם או למנוע מצבים כאלה.

• אמפתיה היא המפתח לדיאלוג בין עם הילד. על מנת ליצור אמפתיה חשוב לשוחח עם הילד על הקשיים והכעסים לא תוך כדי הסערה, אלא בסיטואציות רגועות. רצוי לשתף אותו בחשיבה על התמודדות עם הכעס ולשקף לו את הרגשות הקשים שמתעוררים בו.

• להתחיל לתרגל עם הילד (שוב, במצב רגוע) תגובות מותאמות לשמע המילה “לא”. אפשר לתגמל אותו בצ’ופר קטן אם הוא מפגין הבנה של הצורך לקבל “לא” במסגרת התרגול.

• לאמץ גישת מקל וגזר – אפשר להציע לילד שבכל פעם שהוא יגיב לתסכול באופן מווסת ומותאם הוא יקבל נקודה, ובאמצעות נקודות שיצבור יוכל לקבל פרס (ככל שהילד יותר גדול אפשר “למתוח” את הזמן בין הפרסים).

• ללמד את הילד דרכים לדבר על הכעס, לדוגמא עם “מדחום רגשות”. אפשר לשרטט עמו מד-חום של רגשות, שדרכו הוא יוכל לסמן כמה הוא כועס עכשיו. דיבור על הכעס הוא צעד משמעותי בדרך להרגעתו.

• ללמדו שיטות שונות להרפייה, כמו נשימות עמוקות ורגועות, הקשה למוסיקה מרגיעה.

• ניתן להמשיג עבור הילד את הכעס כ”שדון” או “ילד רע”, שרוצה לגרום לו להרגיש רע ולהסתבך, וגורם לו להגיב בלי לחשוב.

• לאחר התפרצות, יש לערוך עם הילד ניתוח שלאחר מעשה, ולשאול יחד עמו מה גרם לתגובה שלו, כיצד היא גרמה לו להרגיש, כיצד הרגיש הצד השני, מה הייתה התוצאה הסופית וכיצד ירצה להגיב בפעם הבאה שייתקל בסיטואציה דומה.

כאמור, התמודדות יעילה ואסטרטגית של הורה עם כעס של ילד, מחזקת את הבטחון העצמי של הילד, שחש שיש מי שרואה אותו ומסייע לו להתמודד עם השדון הפנימי שלו. התמודדות כזו יכולה לסייע בהשבת ההרמוניה למשפחה כולה.

מומחה-קשב-וריכוז (1)

שתף עמוד זה