מאת; מערכת קו לחינוך
יכולות קשב אפשר לפתח אך גם לקלקל, סבורים המומחים העוסקים כיום בחקר המוח. מערכת הקשב מורכבת ממספר תהליכים שצריכים לעבוד ביחד. האחד הוא המיקוד, הדורש להתמקד בגירוי קיים לאורך טווח זמן מסוים, השני הוא הרדאר שמחפש כל הזמן גירויים חדשים והשלישי מנווט בין שניהם. בתהליך הניווט, אצל אדם רגיל, קיימת היכולת לקלוט גירוי מסוים, להתמקד בו זמן מה, לעבור לגירוי חדש ולחזור לגירוי הראשון אם צריך. לבעלי הפרעות קשב וריכוז יש ככל הנראה ליקוי בגורם השלישי, שמונע לחזור למה שהיה בתחילה.
כאשר לומדים עם תקשוב, ישנן אינספור הסחות דעת לכיוון גירויים חדשים. למשל, היפר-לינקים בטקסטים דיגיטאליים, שאכן מרחיבים את המידע מחד, אך לבעלי הפרעות קשב וריכוז הם הרי אסון – בדיוק בגלל חוסר היכולת לחזור לגירוי הראשוני.
אחת הסיבות העיקריות להכנסת מחשבים למערכת החינוך היא ללכוד את תשומת הלב של התלמידים וליצור בהם מוטיבציה ללמידה. אבל, אם נחשוב על ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז, אזי במקום לאמן את הקשב שלהם ולפתח אותו, אנחנו לוקחים אותם למקום שבו הכי פחות צריך להתאמץ, כי הגירויים הקיימים בעבודה מול מחשב מנווטים את הקשב.
בעיה נוספת היא הסתמכות רק על חוש הראיה. כאשר ילד סובל מהפרעות קשב וריכוז זה בעיקר בגלל שהוא עובד ב”היפר”. הוא קולט גירויים מהסביבה אך לא יכול לנווט אותם ולשלוט בהם. כאשר הילד נמצא בסביבה רגילה – ללא מחשב – יש לו סוגים שונים של גירויים, המגרים קולטנים של כל החושים – ראייה, שמיעה, מישוש, ריח וטעם. מאידך, מול המחשב פעיל בעיקר חוש הראיה, קצת השמיעה, וקצת יכולת תגובה. כך לחושים האחרים יש פחות יכולת להתאמן ולהתפתח.
במשרד החינוך מודעים לבעיה, אך מנסים לרצות את כולם. ברור שהעולם נעשה יותר ויותר מתוקשב מחד, אך צריך גם להיות ערים לחסרונות התקשוב, אומרים שם. חשוב ללמד תלמידים להתמודד עם טקסטים דיגיטאליים, חשוב ללמוד גם מהסביבה ולא רק מהמחשב – למשל, לראות סרט טבע במחשב זה טוב ויפה, אבל צריך לצאת לבוסס בשלוליות כדי להרגיש את החורף. כך, למורה תפקיד חשוב בהיותו מנווט הלמידה, והאחריות על המינון המתוקשב מוטלת עליו.
