מאת: ד”ר היידי פלביאן, מאבחנת ומטפלת בהפרעות קשב ובלקויות למידה
הפרעת הקשב, כפי שבאה לידי ביטוי בתהליכי הלמידה, מונעת מהלומדים ללמוד בצורה יעילה ומשמעתית, גם כאשר הם מסוגלים לעשות זאת מבחינת יכולתם הקוגניטיבית. הגישה המקובלת היא, שהפרעת הקשב הינה הפרעה נוירולוגית. ואכן, רובם המכריע של המקרים נובעים מהפרעה נוירולוגית כלשהי. עם זאת, חשוב לזכור שאין כך בכל המקרים ולעיתים התנהגותו של ילד, הנראית כהפרעת קשב, נובעת מקשיים תפקודיים אחרים כגון חרדות, אלרגיות, בעיות חושיות או קשיים רגשיים שונים. את האבחנה הסופית – אם התנהגותו של הילד נובעת מהפרעת קשב או מקושי אחר – רשאי לבצע רק אדם שהוסמך לכך. תמיד מומלץ להתחיל בבירור עם רופא הילדים ולאחר מכן לפנות למומחה אחר לצורך אבחון הפרעות קשב. חשיבות האבחון היא במיקוד מקור ההפרעה והדרכים בהם היא באה לידי ביטוי, ורק לאחר מכן התאמת דרכי הטיפול.
שלב ראשון; אבחון נכון
אומנם, כל אבחון הפרעת קשב מתחיל בכך שהסביבה מבחינה בהתנהגות חריגה של הילד בהשוואה לחבריו, אך אין בכך די על מנת למקד את האבחנה. 
