הפרעת קשב וריכוז – תופעה שרק הולכת וגדלה
שיעור האבחנה של הפרעות הקשב עלה באופן תלול, תופעה המעידה כי לא תמיד אבחנה זו נסמכת על גורמים פיזיולוגיים בלבד, ובנסיבות מתגברות מתקיימות השפעות של גורמים חברתיים, כמו לדוגמה הציפיות העכשוויות שלנו מילדים. המצב הגיע לידי כך שבין סתיו 2011 ועד לאביב 2012 לא ניתן היה לרכוש בארצות הברית תרופות להפרעת קשב, כאשר המחסור בתחליפים גנריים במינון נמוך היה חמור במיוחד. אמנם המחסור נבע ממספר גורמים, אך הסיבה המרכזית הייתה שהביקוש עלה בפתאומיות חדה על ההיצע. הנתונים מראים כי עד שנות ה-90 שיעור האבחנות של תלמידים בגיל בית הספר בעלי ADHD עמד על פחות מ-5%, בעוד שהנתונים שנאספו מהמרכזים למניעה ובקרת מחלות בארצות הברית בחודשים האחרונים מראים שמעל ל-11% מהילדים בגילאי 4-17 אובחנו כבעלי הפרעת וריכוז עם או ללא היפראקטיביות ואימפולסיביות, זאת מבלי למנות את אבחון המבוגרים כלל.
הקשר שבין הגורמים הסוציולוגיים לעלייה בשיעורי אבחון ה-ADHD
אל מעגל צרכני התרופות הממריצות באופן קבוע נוספו איפה מיליוני בני אדם, אשר נוטלים את התרופה על מנת לטפל בתסמיני ההפרעה. האבחון והטיפול התרופתי וההתנהגותי הנלווה מסייעים מאוד, ובכך לא מוטל הספק. יחד עם זאת קשה להימנע מלשאול מהיכן נובעת הקפיצה הזו בהיקף מימדיה של התופעה, והאם ייתכן שמאז ומעולם לקו כל כך הרבה בני אדם בהיפראקטיביות פתולוגית, ורק כעת זוכים הם לקבל את הטיפול הנחוץ? קרוב לוודאי שהתשובה לכך שלילית. אמנם מעל ל-11% מהילדים בגילאי 4-17 אובחנו בארצות הברית כבעלי הפרעת וריכוז, אך הסבירות שבקרב שיעור גדול מהם קיים הבדל פיזיולוגי אשר מונע מהם להתרכז כמו ילד אשר אינו לוקה בתסמונת היא נמוכה. אנשי החקר מטילים ספק בכך שההבדלים הסביבתיים או הביולוגיים מעלים את שכיחותם של ההבדלים הפיזיולוגיים. ההשערה היא שהקפיצה התלולה בשיעור המאובחנים ב- ADHD נובעת ככל הנראה מגורמים סוציולוגיים.
גישה אבחונית סובייקטיבית ושינוי מדיניות של מינהל המזון והתרופות האמריקאי
הגורמים הסוציולוגיים מורכבים משינויים הנטועים בשיטות שאנו מלמדים את התלמידים בבית הספר, מהציפיות שלנו מהילדים, וכן האינטראקציה עם הרופאים. הפרעת הקשב והריכוז איננה הפרעה בדיונית. היא בעלת בסיס גנטי חזק ויש לתופעה עדויות משכנעות. מחקרים רבים שבוצעו באמצעות דימות מוח העלו הבדלים מובהקים ומשמעותיים בין מוחם של אנשים אשר אובחנו כלוקים בהפרעת קשב לבין מוחם של אנשים שאינם לוקים בהפרעה. יחד עם זאת, המחקרים הללו אינם מיתרגמים עדיין לשיטה אבחונית אובייקטיבית, ותהליך האבחון כיום עדיין כרוך בתהליך אבחון סובייקטיבי- מבוסס שאלונים, המסתמך על היסטוריה רפואית, אקדמית, התנהגותית ולעיתים גם מבחני אינטליגנציה. כיום, לא מעט ילדים בארצות הברית מאובחנים על סמך ביקור קצרצר אצל רופא הילדים, כשלעתים מסתכם הליך האבחון במתן מרשם לריטלין, תוך שהרופא מבקש מן ההורים לבחון את מידת השפעתה של התרופה על הילד.
נטילת הטיפול התרופתי- “כדי לא להישאר מאחור”
הגישה המקלה מאפשרת מגוון אבחונים רחב המושתתים על גורמים שאינם ביולוגיים. הדברים הללו מבוססים על הקשר התמוה שבין התחלתה של “מגיפת” הפרעת הקשב, וסמיכותה של “התפרצות המגיפה” למספר שינויי מדיניות משמעותיים אשר סיפקו תמריץ לאבחונים. הכללת הפרעת הקשב בשנת 1991 בחוק החינוך לבעלי מוגבלויות, וכן ושינוי המדיניות של מינהל המזון והתרופות בשנת 1997, אשר התיר מכירת תרופות ביתר קלות ובאופן ישיר לציבור הובילו לקפיצה בשיעור המאובחנים, לדברי סוציולוגים אשר חקרו את התופעה. השינויים בחוק החינוך העניקו לראשונה למאובחנים מתן תוספת זמן והקלות במבחנים וכן הטבות נוספות שכללו הפניה למורים מיוחדים, כך שיותר מורים והורים נעשו מודעים לקיום ההפרעה, אשר הפכה לתופעה שגרתית ושכיחה. הגישה המתירנית נובעת מההשקפה החברתית של נטילת הטיפול התרופתי- “כדי לא להישאר מאחור”.
הקשר שבין חוק “אף ילד לא ייוותר מאחור” לבין שיעור המאובחנים כלוקים בהפרעות קשב
אם לא די בכך, אנשי חקר מתחום הפסיכולוגיה בארצות הברית מצאו מִתאם נוסף, הקשור לתפוצה הגיאוגרפית בלתי אחידה של ההפרעה, שהתבטאה בכך ששיעור הילדים המאובחנים בצפון קרוליינה כבעלי הפרעות קשב עמד בשנת 2007 על שיעור של 15.6%, בעוד ששיעור הלוקים בהפרעת קשב בקליפורניה באותה השנה עמד על 6.2% בלבד. הממצאים הללו נותרו בעינם גם לאחר שקלול ההבדלים של הכנסה, ביטוח רפואי, התפישה ציבורית לגבי מחלת נפש, ערכים תרבותיים וגזע. אף אחד מן הגורמים הללו לא הצדיק את הפער המשמעותי באבחונים ביחס לתפוצה גיאוגרפית למעט העובדה שמדינת צפון קרוליינה הייתה בין המדינות הראשונות אשר יישמו את חוק “אף ילד לא ייוותר מאחור” של הנשיא ג’ורג’ בוש הבן, בעוד שמדינת קליפורניה הייתה מהאחרונות ליישום החוק. כמו כן, מצאו החוקרים קשר מובהק בין מדינות אשר העבירו חוקים לתגמול או ענישת מוסדות חינוך על רמת ההישגיות במבחנים לבין העלייה בשיעור האבחנות של הפרעת קשב מייד לאחר מכן באותן המדינות.
הזיקה שבין ציפיות תרבותיות, תחרות ולחץ לבין היקף התופעה
שיעור האבחנות שונה מאוד גם לגבי מדינות מפותחות אחרות ברחבי העולם, כאשר בשנת 2003 אובחנו קרוב ל-8% מקרב הילדים האמריקאים כלוקים בהפרעת קשב, בעוד שבבריטניה אובחנו כ-2% בלבד מן הילדים. התשובה להבדלים המשמעותיים בשיעור חשיפת ההפרעה בין המדינות וגם לקפיצה בשיעור המאובחנים כלוקים בהפרעת הקשב קשורה להגדרה השונה להפרעות הקשב בשתי החברות. האירופים מציבים קווים מנחים הרבה יותר נוקשים בעת מתן האבחנה, כשבנוסף התייחסו בדורות הקודמים אל תסמיני ההפרעה בגישה אחרת. נוירולוגים וסוציולוגים סבורים כיום, כי על אף הבסיס הביולוגי של ההפרעה, העלייה התלולה בשיעור האבחנות נובעת בעיקר מגורמים סוציולוגיים הקשורים למערכת החינוך ולציפיות הגוברות שלנו מן הילדים. התחרותיות המוגברת והרצון להתקבל לקולג’ים יוקרתיים, וההסתכלות התרבותית-חברתית-כלכלית על תפקידי הצווארון הכחול, מוצאים ביטוי בשיעור הגדל והולך של אבחון התסמונת אשר מוגדרת כפתולוגית.
