ענת ירדני היא מומחית לטיפול בילדים הסובלים מלקויות למידה או מהפרעת קשב וריכוז.
את היכרותה עם הנושא החלה ענת בגיל צעיר, הגיל שבו מצויים רוב הילדים הפונים לטיפולה. כתלמידה שהתמודדה בעצמה עם דיסלקציה ועם הפרעת קשב וריכוז, חוותה תסכולים ורגשי נחיתות נוכח הקושי לממש את יכולותיה בבית הספר ומחוצה לו. מוריה, שהעדיפו לראות בה ילדה ש”יכולה- אבל לא רוצה” לא ממש הקלו עליה, וגישתם רק העצימה את התסכול שפקד אותה בלאו הכי.
רק בבגרותה הצליחה ענת לתת שם ולהכיר במה שהקשה עליה כל חייה. היא חייתה מספר שנים עם משפחתה בארה”ב, ושם נחשפה לראשונה למושג דיסלקציה. ככל שהעמיקה בהבנת המונח והכירה את תחום לקוות הלמידה, קלטה שעוד מילדותה היא מתמודדת עם דיסלקציה ועם הפרעת קשב וריכוז קשה. עם שובה לארץ עבדה בכפר הנוער “נווה הדסה”, שם גילתה את יכולתה הטבעית להתחבר לילדים עם בעיות התנהגות, ועשתה בה שימוש נרחב בעבודה עם ילדים אלה.
בהמשך דרכה פתחה את מרכז “תנוענת” על מנת לתת מענה אבחוני וטיפולי לילדים והורים המתמודדים עם היפראקטיביות והפרעות קשב וריכוז. ענת הוכשרה במיטב השיטות והגישות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביות, לקויות למידה, דיסלקציה, לקויות תקשורת ובעיות התנהגות: קיניסיולוגיה, שיטת רמי כץ, שיטת אירלן, שיטת פרופ’ פויירשטיין ושיטת ורדי.
בנוסף להכשרה האבחונית והטיפולית, עברה ענת (בהנחיית לאה פקין) הכשרה בהכנת משחקים מותאמים לילדים, המאפשרים להם למידה יעילה בצורה קלה ונעימה. גם היום היא ממשיכה ללמוד ולהתעדכן על המתחדש בתחום על מנת להעניק לילדים עם הפרעות קשב וריכוז ו/או לקויות למידה את הטיפולים המתקדמים בעולם, ולגייס לצורך כך את כל המערכות המגוונות שהילד יכול לעשות בהן שימוש על מנת לצלוח את הקשיים שמזמנת לו הפרעת הקשב וההיפראקטיביות.
היפראקטיביות היא פעלתנות יתר, שעשויה להתפתח כבר בשנות החיים הראשונות. התנהגות היפראקטיבית מאופיינת במספר היבטים:
* קושי בעיכוב תגובה (אינהיביציה), כלומר חוסר יכולת לחדול מהתנהגות מסוימת. למרות שהילד עשוי לרצות
מאוד להפסיק, הוא יתקשה בכך מאוד.
* דיבור מתמיד ומוגזם- ילדים הסובלים מהיפראקטיביות, כנראה כחלק מהקושי בעיכוב תגובות, נוטים לדבר
הרבה.
* אי-שקט פסיכומוטורי, או במלים אחרות “ילד עם קוצים בטוסיק”. אכן, ילדים היפראקטיביים מתקשים לשבת
בשקט אפילו למשך פרקי זמן קצרים, והם נוטים לקום, להתרוצץ ולקפוץ הרבה יותר מבני גילם. בעקבות
התופעות הנ”ל ילדים היפראקטיביים עשויים להיות מועדים לפציעות ותאונות יותר משאר הילדים בני גילם.
* גם כאשר הם ישובים בכסאם, ילדים היפראקטיביים נוטים לתנועתיות יתר: הם מזיזים רבות את ידיהם
ורגליהם, מתפתלים בכסא ומחליפים תנוחת ישיבה באופן תדיר.
* ילדים היפראקטיביים מתקשים לעסוק בפעילויות שעיקרן ישיבה שקטה ועבודה מרוכזת.
* נטיה ורצון לעסוק ביותר מפעילות אחת בו זמנית.
ילד המפגין התנהגות היפראקטיבית חווה מצוקה במספר חזיתות. מבחינה חברתית, הוא עשוי להתקשות ליטול חלק בפעילות משותפת עם חבריו לגן או לכיתה. הקושי של הילדים האחרים “להדביק את הקצב” עם ילד כמוהו ולהכיל את ההתנהגות ההיפראקטיבית עלול לגרום לו לתחושה של דחייה, ניכור ופגיעה בדימוי העצמי. פעמים רבות דפוס זה יוביל את הילד לנסות למצוא את מקומו בחברת הילדים כסוג של ליצן כיתתי, או כבריון אגרסיבי. מסביבת המבוגרים המשמעותיים בחייו של הילד (מורה/גננת/הורים), הילד עשוי לחוות את עצמו כמאכזב, ילד שרק מכעיס את הסובבים ומקשה עליהם. להורים זהו אכן אתגר לא קל, שעשוי להביא לחילוקי דעות ביניהם בנוגע להתמודדות עם הילד. לעתים הורים נוטים שלא במודע לצמצם מגע עם ילדם, מה שמוביל לכך שזמן האיכות המהנה בין הילד להוריו פוחת, ונותרת תחושה שהקשר טעון מתח וביקורת. בדיוק בשל כך, ב”תנוענת” מושם דגש לא רק על טיפול בהתנהגות ההיפראקטיבית, אלא גם על מתן הדרכה נאותה להורים, לימוד דרכים להתמודדות עם הילד ועם צרכיו ותמיכה וליווי ההורים. ההדרכה מתקיימת הן במסגרת הטיפול והן בסביבתו הטבעית של הילד- בבית. במקביל, הילד זוכה לעידוד והעצמה שמסייעים לו להתגבר על קשיים חברתיים שהם לעתים קרובות מנת חלקו של הילד ההיפראקטיבי.
ענת ירדני
