בשני העשורים האחרונים, יש עליה גדולה מאד במודעות לתלמידים שסובלים מתופעה של לקויות למידה. אנשים בעלי לקויות למידה יכולים לסבול מבעיות שונות, שיפריעו להם למצות את הפוטנציאל שלהם. מגוון הבעיות הוא רחב מאד, ולעתים מדובר ממש על כישורים בסיסיים שאדם עם לקויות למידה לא יכול לבצע (כמו דיבור מול קהל), ולעתים מדובר על בעיות קטנות, שחלקן יכולות להתגלות רק בגילאים מבוגרים יותר, בפרט אם לאותו אדם יש מנת משכל גבוהה מהממוצע, איתה הוא מפצה על לקויות למידה.
באופן עקרוני, לקויות למידה הן כולן בעלות אופי נוירו-התפתחותי. למה הכוונה? הכוונה היא שבניגוד לבעיות נפשיות או אף פסיכיאטריות-ביולוגיות, לקויות למידה הן דבר אשר נולדים איתו – והן לא קשורות לסביבה שבה האדם גדל, ואין שום עדויות על “התפרצות” של לקויות למידה בגיל מאוחר. לכל היותר יש מעבר למסגרת תובענית יותר, אשר יכולה לחשוף את האדם יותר אל הלקות שלו. כך אנשים רבים עם הפרעת ריכוז, כלל לא יודעים שיש להם בעיות, משום שחומר הלימוד פשוט יחסית עבורם. אכן, הפרעות ריכוז רבות נחשפות רק בגיל 20 ומעלה, אך לא מדובר על “התפרצות” של לקויות למידה, אלא פשוט על סיטואציה שבה הן מורגשות.
כן קשור לנפש
עם זאת, כמעט כל הורה שתפגשו, שיש לו ילד עם לקויות למידה, יוכל לדווח לכם כי במסגרת הטיפול שניתן לילד, שעוזר לו למצות את הפוטנציאל שלו למרות לקויות למידה ( באמצעות שורה של הקלות) – פעמים רבות זה לא הטיפול המרכזי והקשה. הטיפול שנחשב לקשה הרבה יותר מבחינת כל הנוגעים בדבר, הוא דווקא הטיפול פסיכולוגי מסוים, שפעמים רבות נלווה אל אנשים עם לקויות למידה. מעניין לציין, כי מבחינה זו אין כמעט יוצאי דופן בין ילדים, צעירים ומבוגרים.
למעשה, ככל שיותר מהר מאבחנים אדם כמישהו שיש לו לקויות למידה, כך קטנים הסיכויים שהוא יזדקק לטיפול פסיכולוגי. דווקא מבוגרים רבים, שגילו שלילד שלהם יש לקויות למידה, גילו בעקבות זאת שגם להם יש לקויות למידה. זה כמובן הגיוני, כי הלקויות הללו הן תורשתיות במובהק. אולם אז אותו הורה חווה משבר שכיום מתחילים לשים אליו לב. המשבר הזה קורה, כי ההורה מבין כמה הזדמנויות הוא פספס, הוא מבין כי היחס הגרוע ותחושת הכישלון שחווה כתלמיד הן לא באשמתו, אלא מקורם באותן לקויות למידה שהיו לו כל השנים. אדם שמגלה זאת באיחור ממש חווה “אבל” לכל דבר ועניין, כמעין צער על החיים שפספס.
עם זאת, גם ילדים רבים חווים משברים נפשיים, בגלל לקויות למידה שלא מטופלות כראוי. ילד עם לקויות למידה יכול להיות מסווג כילד טיפש, כילד עצלן או אף כילד פרוע. זאת משום שלעתים קרובות ילדים שחווים תחושת כישלון, מפתחים מצבים נפשיים בעייתיים – תסכול, תחושת כישלון מתמשכת – אלו דברים שאם הם פוגעים קשות במבוגרים, על אחת כמה וכמה הפגיעה לא פשוטה גם בילדים.
אז מה אפשר לעשות?
פעמים רבות, מעניין לציין כי האבחון עבור לקויות למידה לא נובע דווקא מהעובדה, כי ההורה שם לב שילד יש בעיות ריכוז, אלא דווקא מבעיות נפשיות שונות שיש לילד – חוסר חשק ללכת לבית הספר, פיתוח בעיות פסיכוסומאטיות שונות (“אני לא רוצה ללכת לביתה ספר, כואב לי הבטן”), ואף פיתוח של חרדה מפני בחינות ועבודות.
חשוב להבין, כי בעיות אלה מקורן לא בעצלנות של הילד – מבחינת הילד באמת כואבת לו הבטן, והוא בוודאי חרד מפני הבחינה הקרובה, שכן הוא מרגיש שהוא לא יכול לעבור אותה. אלו הן נורות אדומות שנדלקות אצל הורה. כאשר מאבחנים לילד לקויות למידה, יש לשקול גם טיפול פסיכולוגי – כמובן רק אם אתם רואים בכך צורך. הטיפול מאפשר לילד להבין ולקבל את העובדה שיש לו לקויות למידה, וכי אין לו שום בעיה מבחינת רמת משכל או יכולות. במקביל להקלות שהוא מקבל משום אותן לקויות למידה שיש לו, הילד יכול לבטא את עצמו טוב יותר, לקבל את עצמו בצורה מלאה יותר, לפתח קשרים חברתיים בצורה טובה הרבה יותר, ולהתמודד עם הלימודים עם מינימום בעיות.
