לקויות למידה
לקויות למידה הן קבוצת לקויות התפחתותיות הפוגעות בתפקודי למידה בסיסיים. לרוב הפגיעה הבולטת לעין תהיה באחת משלוש מיומנויות היסוד הלימודיות (כתיבה, יכולת חשבונית וקריאה). המאפיין המרכזי (ובעצם המגדיר) של לקות למידה היא פער בין הישגיו וביצועיו של האדם לקוי הלמידה, לבין המצופה ממנו בהתאם לנורמה המאפיינת את בני גילו.
הלקויות הן לרוב ממוקדם בתחום ספציפי, ובדרך כלל האדם לקוי הלמידה מתפקד באופן תקין בשאר התחומים. אין קשר בין הלקויות השונות לבין מנת משכל, כך שאדם הסובל מלקות למידה עשוי להיות בעל מנת משכל ממוצעת, גבוהה מהממוצע או נמוכה ממנו. שתי הנקודות הנ”ל הן משמעותיות מבחינת ההשלכות הנלוות ללקות הלמידה: בגלל שהלקות מתבטאת רק בתחום אחד ואינן נראות לעין (בניגוד ללקויות נרחבות כמו פיגור שכלי או נכות פיסית), האדם מפגין את הקושי הנובע מהן רק כשהוא נדרש להשתמש בכישורים הפגועים. “סלקטיביות” זו של הלקות עלולה לגרום לסביבה לתפוס את האדם לקוי הלמידה כעצלן או סרבן- למידה, לנהוג כלפיו בשיפוטיות ולשלול ממנו את הסבלנות והאמפתיה המגיעים לו. דפוס זה עלול להביא ילדים וצעירים לקויי למידה לתסכול ולפגיעה בערך העצמי, ועל כן רויטל מבקשת להדגיש כי חשוב מאוד לערוך אבחון נכון של הלקות במידה ועולה חשד לקיומה.
אבחון פסיכודידקטי
בגדול, נהוג לאבחן לקויות למידה באמצעות שני סוגים של תהליכים אבחוניים: אבחון דידקטי ואבחון פסיכודידקטי (שכולל את האבחון הדידקטי וחלק נוסף של אבחון פסיכולוגי). מהותו של האבחון הוא לאסוף לגבי המאובחן כמה שיותר מידע, בתחומים שעשויים לתת הסבר לקושי הלימודי שהוא מפגין. לאחר שכל המידע נאסף, המאבחן עורך עיבוד אינטגרטיבי של המידע שבידיו, ומגבש מסקנות באשר למקור האפשרי של הלקות. באמצעות מסקנות אלה ניתן לתכנן בהמשך טיפול וסיוע מתאימים על מנת להביא את האדם להתגבר ולעקוף את הקשיים שהלקות מסבה לו.
ראשיתו של האבחון באיסוף מידע רקע כללי דרך שיחה עם המאובחן והוריו, או שאלונים שממולאים על ידם ועל ידי המסגרת החינוכית. בשלב זה מתקבלת תמונה של הרקע ההתפתחותי וההיסטוריה הלימודית של המאובחן והקשיים שהוא מציג.
החלק הדידקטי של האבחון כולל מגוון מטלות ומבדקים שנועדו להעריך את רמת תפקודו של המאובחן במגוון יכולות המעורבות בתהליכי הלמידה השונים. אלו כוללות תפקודי זיכרון (לטווח קצר או לטווח ארוך), כישורי תפיסה (חזותית, שמיעתית ומרחבית), קשב וריכוז, תפקודי שפה דבורה (אוצר מילים, ארגן מסר מילולי, תחביר, מודעות פונולוגית), תפקודים ויזו- מוטוריים וגרפו- מוטוריים (תיאום יד-עין, כתיבה ושרטוט), חשיבה מתמטית וכן נבדקים היבטים שונים של סגנון העבודה (קצב, התארגנות, בקרה וכיוב’).
החלק הדידקטי מעניק תמונה של התפקודים השונים ומאפשר למקד “חשודים עיקריים” בהסבר הקושי הלימודי. עם זאת, רויטל מבקשת להזכיר כי התמונה אינה שלמה באמת. גורמים רגשיים ונפשיים משחקים תפקיד מרכזי בתפקוד הלימודי של האדם (ובעצם, בתפקוד שלו בכל תחום). שני ילדים שמציגים סימפטום דומה (למשל, קושי במתמטיקה) עשויים לסבול מקשיים שונים לגמרי (האחד סובל מדיסקלקוליה בעוד האחר סובל מחרדה קשה מהמקצוע). לכן האבחון הפסיכודידקטי כולל גם הערכה של המצב הרגשי של המאובחן. בחלק זה נערכים מבדקים להערכת רמת הכוחות הנפשיים שלו, חרדות, תפיסתו את העצמו ואת הסביבה, מיומנויות חברתיות, תפיסת המציאות וכד’. בנוסף, נעשית הערכה של האינטליגנציה הכללית של המאובחן (זו הערכה של יכולת קוגניטיבית יותר “רכה” ופחות מוכוונת-בית-ספר, כמו היכולות הנבדקות בפרק הדידקטי).
כאמור, בסיכום האבחון מגובשות המלצות להמשך הדרך. המלצות אלה עשויות לכלול הוראה מתקנת, הקלות שונות בבית הספר, או טיפול רגשי. רויטל פרימור מזמינה הורים ותלמידים החושדים בקיומו של קושי הנובע מלקות למידה, לפנות אליה לעריכת אבחון מקיף ומעמיק, שיאפשר להם להתחיל את המסע לשיפור התפקוד הלימודי ושיפור איכות חייו של התלמיד.
נכתב ע”י: פורטל קשב וריכוז
