בעד ונגד השימוש בתרופות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז
הסובלים מהפרעת קשב וריכוז מושפעים ממנה בכל מחזורי החיים. הטיפול התרופתי הינו טיפול סיפטומטי, כלומר, הוא בא להקל על הסימפטומים בתחום ויסות הקשב וההיפראקטיביות- אימפולסיביות, אולם אין בו כי להעלים את הלקות.
כיום יש מגוון רחב של תרופות לטיפול בקשב וריכוז. מגוון זה מועיל עבור מי שלא מגיב טוב לתרופה אחת ויכול לקחת אחרת. המידע הניתן כאן הינו כללי ביותר. כל תרופה המצוינת כאן מחייבת החלטה, מעקב ומרשם רופא. והיא ניתנת רק לאחר אבחון מקיף של נירולוג, פסיכיאטר או רופא משפחה. עם נטילת התרופה יש לבצע מעקב קפדני שמטרתו ניטור יעיל של התרופה ובדיקת השפעתה ויעילותה. אין במאמר זה להמליץ על תרופה מסוימת, אלא לשמש כמקור מידע בלבד.
נתן לחלק את התרופות המטפלות בתופעה זאת ל-2 קבוצות עיקריות:
1. תרופות המתבססות על חומר הנקרא מתילפנידאט, כמו: רטלין, LA, SLOW RELEASE קונצרטה.תרופות אלו נתנות לשימוש יום יומי חוץ משבתות, חגים וחופשות והשפעתן פגה לאחר מספר שעות.
תרופות חדשות שטרם הגיעו לארץ השייכות למשפחה זאת הינן:פולקין, דיטרנה- שהינה מדבקת רטלין,
תופעות לוואי בחלקן חולפות כמו כאבי בטן, בחילות וכאבי ראש, אולם תופעה זאת אמורה לחלוף תוך שבוע שבועיים. קיימות תופעות לוואי קבועות, כמו דיכוי תיאבון ודיכוי הצורך לישון. לכ-10% מהילדים יש תופעות לוואי קשות כמו אי שקט ניכר עם סיום התרופה, התפתחות סיוטי לילה ולעיתים מצב פסיכוטי.
במקרה וניתן מינון נמוך מידי של התרופה מופיעים תופעות כמו חולשה, זומביות, כאבים בגפיים, עייפות וקשיים להירדם בלילה.
הורים רבים נוטים להפסיק לילדם את התרופה, לאחר מספר ימים בשל תופעות הלוואי. יש לציין כי מרבית התופעות נעלמות מעצמן, חוץ מדיכוי תיאבון. אם נשארות תופעות לוואי אחרות, יש צורך לבדוק, האם הדבר קורה בשל מינון לא מתאים (בדרך כלל –נמוך), או שיש צורך להחליף את התרופה.
מחקרים מצביעים כי נטילת רטלין אינו משפיע על תהליכי הגדילה, וכן אין סכנת התמכרות.
2. תרופות המתבססות על משפחת האמפטמינים, כמו: אדרל, סטרטרה.
תרופות חדשות שטרם הגיעו לארץ ושייכות למשפחה זאת: ויואנס- תרופה הדומה לאדרל שזמן פעולתה ארוך (12 שעות).
אדרל וסטרטרה הינן תרופות המצריכות אישור ליבוא אישי, הן ניתנות לכאלו שנושאים תופעות לוואי לא רצויות כתוצאה מנטילת תרופות המכילות מתילפנידאט (התרופות בקבוצה הראשונה). תרופות אלו נחשבות לבעלות תופעות לוואי מעטות מרטלין. הן ניתנות על בסיס יום יומי (כולל שבתות,חגים וחופשות), כאשר השפעתן ניכרת רק לאחר מספר שבועות. הפסקת נטילת התרופה הינה הדרגתית ומחייבת מעקב רפואי.
התפתחות השימוש בתרופות
רישום תרופות פסיכיאטריות לילדים הוא תופעה חדשה יחסית, שכמעט ולא הייתה קיימת לפני 1980. קודם לכן מעט מאוד ילדים זכו לאבחנה פסיכיאטרית, משום שהתנהגויות רבות בילדות הובנו כקשיי התפתחות או כתגובה לסביבה.התופעה הראשונה שהתייחסו אליה הפסיכיאטריים הייתה הפרעת קשב והיפראקטיביות, לאחר מכן גם דיכאון והפרעה דו קוטבית.
האבחון של ADHD החל ב-1902, ואובחן כנזק מוחי מינמלי, או חוסר תפקוד מוחי מינימלי. רק ב- 1937- ברדלי הגה את הרעיון לתת לילדים אלו תרופות ממריצות, כדי להכניע אותם ולעזור להם להתרכז בבית הספר. טיפול זה נשכח עד 1956, שבו החלו לשווק את התרופה רטאלין. אולם בשנים אלו לא נהגו לרשום לילדים תרופה זאת, אלא רק בעת אשפוז.
השימוש ברטאלין התגבר בהדרגה בשנות השבעים ובשנת 1980- כאשר הספר DSM-3 הופיע , התרופה נרשמה לכ-150.000 ילדים בארצות הברית. ובשנת 2007 כבר 2.7 מיליון מהילדים השתמשו בתרופה זאת.
אף ש-ADHD מוגדרת כמחלה במוח, האטיולוגיה שלה אינה ידועה. בסריקות מוח לא נמצאו עדויות לכך, כמו כן מחקרים בנושא לא מצאו ראיות לחוסר איזון כימי במוח. בדומה לקוקאין גם רטאלין מעכב ספיגה של דופמין. אולם השפעת הרטאלין נמשכת שעות בעוד השפעת הקוקאין קצרה יותר.
האפקט של רטאלין על התנהגות הילדים גורם לשטחיות רגשית, וחוסר סקרנות, הפתעה או הנאה. במחקרים נמצא כי ילדים אלו כנועים ופאסיביים והם נוטים לשחק לבד. נסוגים ואינם יוזמים חברתית. רוב הילדים מגיבים היטב לתרופה והשינוי מסייע למוריהם. נשאלת השאלה האם התרופות מסייעת לילדים? נמצא כי רוב הילדים אינם אוהבים את השפעת התרופות.
בעקבות ההרגל של נטילת תרופה הילדים פחות סומכים על עצמם, שיפור היכולת להתרכז במטלות משעממות אינה מתורגמת להישגים אקדמאיים בטווח הארוך. היא אומנם משפרת את הביצועים במטלות משעממות, אבל פיתרון בעיות הלמידה אינם מושפעים לטובה. וציוני הילדים אינם משתפרים. הממצא היחיד שנמצא משמעותי – הוא כי לרטלין יש אפקט משמעותי על יכולתם של מורים לשלוט בכיתה, אבל לא על הישגים לימודיים של ילדים. כמו כן מחקרים מצאו כי הרטאלין משפיע על תפקודים קוגניטיביים גבוהים, דוגמת פתרון בעיות וחשיבה מסתעפת.
בראשית שנות ה-90- צוות NIMH מצא כי יעילות ארוכת טווח של תרופות ממריצות לא הוכחה בשום תחום של תפקוד הילד. אך טיפול תרופתי יעיל יותר מטיפול התנהגותי בהפחתת תסמינים של ADHD .נמצא כי אצל ילדים שנטלו תרופות מעל 6 שנים, נמצאה פגיעה כללית בתפקוד הכולל בעיות פיזיות, כמו נמנום עייפות, חוסר שינה, חוסר תיאבון, דיכוי גדילה, כאבי ראש, כאבי בטן, הפרעות מוטוריות, נעילת לסתות, בעיות עור, פגיעה בתפקוד הכבד, יתר לחץ דם.
היו גם בעיות פסיכיאטריות- דיכאון, איטיות, קהות חושים, תנודות במצב רוח, בכי עצבנות, חרדה ועוינות.
בנוסף עלולים להופיע- היפו מאניה, מאניה . OCD,פסיכוזה שמתבטאת בפרנויה ובהזיות.
יש הרואים את התפתחות השימוש בתרופות – שנקראת גם הפסיכיאטריה הביולוגית, נבעה מכך שפסיכיאטרים הרוויחו פחות מרופאים שערכו התמחות אחרת. בשנות השבעים והשמונים אחוז הסטודנטים שבחרו להתמחות בפסיכיאטריה צנח מ11% ח-4%.אולם 20 שנה לאחר השימוש בתרופות פסיכו אקטיביות הביא לעלייה בדרישה להתמחות בתחום זה.
ויטאקר טוען כי נתן למצוא חלופות אחרות לטיפול התרופתי. הוא מציע על פעילות גופנית כחלופה לטיפול התרופתי . הוא פתח את המושג – טיפול מותאם לצרכים- שבו נוטל חלק צוות רב מקצועי שעבר הכשרה בטיפול משפחתי, ההחלטות לגבי הטיפול התקבלו יחד עם המטופל ומשפחתו. בנוסף , המטופל עבר גם פסיכותרפיה אישית. מחקרים הצביעו על שיפור התפקוד בתחום.
2 הגישות הללו – שמציינות את הבעד ונגד טיפול תרופתי, אין חד משמעיות ואינן סותרות אחת את השנייה. הטיפול התרופתי לבדו אינו יעיל בטווח ארוך,לכן צודקים המצדדים בהפסקתו. אולם אם הטיפול התרופתי בא בשילוב של טיפולים נוספים במקביל, כמו: הקניית אסטרטגיות למידה, טיפול אינדוידואלי, טיפול משפחתי. שילוב כל הדרכים הללו מביאים את הילד למימוש הפוטנציאל שלו ולהפגנת היכולת החשיבתית והקוגניטיבית שלו.
נכתב ע”י: רונית כהן זמורה
