5 הכללים לגבולות נכונים
שערו בנפשכם ש”נזרקתם” לאמצע המדבר ואתם רוצים להגיע לאנשהו, מסביב רק חול וחול, ללא כיוון, ללא מצפן וללא ידיעה של הדרך, סופכם שלא תגיעו לשומקום. כך הוא הילד ללא גבולות פנימיים לא יכול להתקיים שום מבנה איתן בנפשו או חייו של הילד, אין מצפן מורה ומכוון אלא רק אסופת רצונות וחשקים שיש למלא כמו בור ללא תחתית. אני תמיד אומרת להורי המטופלים ” זה כמו חדר ילדים ללא ארונות, מקומות אחסון, או מבוגר אחראי, מהר מאוד יצמח שם הר של בגדים וצעצועים; הגבול מלמד את הילד להתאפק מפני יצריו, לתכנן קדימה, למנוע מהבלאגן להיווצר ולהבין תפקידים בחברה ובמשפחה ולהשתלב בהם ביעילות”.
אוקי אני מסכמת לכם תובנות של מאות מחקרים, מאות שנות הורות וניסיון עשיר של מנחי הורים מסביב לעולם, 5 עקרונות בסיסיים שגרמו לעשרות הורים פה בבית של הדס, לשבת על הספה מולי וסופסוף, לחייך, לספר שאפשר לישון בלילה, לאהוב את ילדם מחדש, ולהיות מאושרים.
אז איך עושים את זה לעזאזל?
עקביות , אחידות, חופש, הגיון ושלווה 5 העמודים בבניית גבולות שמופנמים ומאפשרים בניה נכונה של גבול
• עקביות – מלה זו מלה. אם החלטתם שדבר מה אסור, אתם חייבים לדבוק במילתכם ולקיים החלטה זו לאורך זמן וללא כל פשרות, רק עקביות מלאה (של שני בני הזוג), תביא אותו לנקודה בו הוא יבין שמה שהוחלט קבוע ולא ישתנה, בפעם הבאה שתגידו משהו הואא יבין שזה סגור ולא ינסה לערער / להציק או לשנות את החלטתכם.
• אחידות –איך שהם יודעים לזהות את הרווח שבין אבא ואמא… אסור להיווצר מצב שאצל אבא מותר ואצל אמא אסור, או לחלופין המשפט הידוע “אבל אל תגיד לאמא/אבא…” ואז לשבור את המילה של בן הזו. מה שהוחלט ביחד חייב להיאכף ביחד.
• חופש – כדי שיהפכו לילדים אחראים הם חייבים לקבל החלטות לבד ולחוות חופש, אבל כמו בהרבה מצבים הרבה חופש מבלבל יותר משעוזר. החופש בבחירה מתוך אפשרויות נתונות מקנה לילד תחושת שליטה בעולמו (הוא בחר) למן השנים הראשונות; אבל מגוון האפשרויות הן בגבולותינו אנו, כלומר הוא בוחר אם לשים סנדלים או כפכפים , להבדיל ממצב בו הוא בוחר מה לנעול ואז יתכן שיבחר מגפיים באמצע הקיץ,
“את יכולה לשכב במיטה ולישון, לנוח במיטה עם הבובה או לנוח במיטה עם ספר” מבחינתך העיקר שהיא במיטה במצב שינה, מבחינתה יש לה עולם של אפשרויות ועצמאות…
ההגיון הופך פקודה להסבר. פה טמון הסוד הגדול בין הורות לאילוף, המטרה היא לגדל ילדים שיש להם גבולות פנימיים, אולם חובה עלינו לאפשר לילד להבין את מהות הגבול, הסיבה לו ובכך לאפשר לו לייצר מגבלות משלו , לאפשר לו להסיק , להקיש וליישם גבולות גם במצבים אותם אינו מכיר. ללא הגיון לגבולות יש תוקף של הוראה שלא רחוקה מגחמה רגעית של ההורה , ללא ההגיון אנו מאלפים כלב ולא מגדלים אדם חופשי הרואה מגבלות כגורם חיובי ולא כגחמה או עונש. ההגיון גם שומר עלינו מלעשות שימוש מוגזם בכוחנו ומכפיף את רצוננו להגיון : ישנים בשמונה כי מחר הולכים לגן ואתם צריכים להיות רעננים על מנת
להנות ולא מכיוון ש”ככה אמרתי”; ההגיון שבהסבר מאפשר להסיק שביום שישי ניתן לישון מאוחר יותר כי בשבת אין גן…
• שקט ושלווה – מבטיחים שתוקף הגבול שהצבתם והסברתם לילד יתבסס על ההגיון
שבו ולא מהדרך בה הועבר ( צרחה, כעס, עצבים, צעקה, מבט נוזף וכו’); כשאתם צועקים המשמעות היא
שתוכן דבריכם אינו תקף מספיק מההגיון שבו וממי שאומר אותו (סמכות הורית) ולכן אתם נדרשים לקול ולכעס כדי שאמירתכם תתקבל.
נדמה כי פיתרון הקסם אותו כל הורה מבקש לעצמו כיום על מת לסייע בקשיים הרגשיים והחברתיים של
ילדים בדור הנוכחי, הינו לקיים גבולות בחייהם ובחיינו כמשפחה ובית. שני דורות אחורה היו הגבולות מושרשים עמוק בחיי היומיום ולוו בהרבה כבוד להורים, הכרה בסמכות ההורית עד כדי פחד מההורים ודמויות סמכותיות,בדור שלפנינו המצב הפוך, הגבולות מטושטשים, ההורים מנסים להיות חברים והילדים מבולבלים , הורים רבים שמגיעים לבית של הדס טוענים ” אין לו טיפת כבוד לנו כהורים ובכלל לסמכות …”.
העמדת גבולות ושרטוטם בחיינו שלנו ובחיי הילדים היא המתנה הגדולה ביותר שנוכל לתת להם על מנת שיהפכו למבוגרים מאושרים. קל להגיד קשה לבצע. זוהי עבודה סיזיפית מלווה בהרבה בכי ודמעות (משני הצדדים).
שאלות? מרגישים שהילד שלכם/ אתם זקוק לעזרה?
צרו איתי קשר אישי
הכותבת הדס ויינר מויאל – מטפלת רגשית באמצעות בע”ח
ומנהלת “הבית של הדס” פינת חי טיפולית במושב ניר צבי.
