את המרכז הקימה, אינה ניסים, לדבריה אחת הבעיות הראשוניות שהיא נתקלת בהן בכל פנייה למרכז היא הבקשה של ההורים לאבחון פסיכו-דידקטי. כאשר היא מנסה לברר מדוע לא אבחון דידקטי או אבחון נוירולוגי, היא נתקלת בבורות של ההורים בנושא. והיא מסבירה; האבחון הדידקטי נועד לזהות קשיים של התלמיד הנובעים כתוצאה מלקות הלמידה. מטרתו לאתר את קשיי הלמידה הפוגעים בביצועים של התלמיד. בהתאם לתוצאות, האבחון ממליץ על התאמת תכנית הלימודים לילד. ליקויי למידה הם ליקויים נוירולוגיים מולדים, אשר באים לידי ביטוי בביצועים לימודיים לא תקינים בבית הספר, למשל, כאשר הילד מתקשה ללמוד לקרוא, או נכשל בחשבון. שלוש לקויות למידה מרכזיות, שעלולות להופיע ביחד או לחוד, הן דיסלקציה, דיסגרפיה ודיסקלקוליה. את האבחון עושה מאבחן דידקטי, מומחה ללקויות למידה.
אבחון פסיכו-דידקטי, לעומת זאת, נעשה על ידי פסיכולוג חינוכי, מומחה ללקויות למידה. אבחון פסיכו-דידקטי הינו אבחון משולב, של אבחון פסיכולוגי על ידי פסיכולוג ואבחון דידקטי על ידי מאבחנת מומחית בלקויות למידה. מטרת האבחון הזה היא לקבל מידע נרחב על יכולות הלמידה, רמת אינטליגנציה והתפקוד הרגשי של הנבדק. האבחון הפסיכו-דידקטי מוסיף נתונים על התפקוד הרגשי והאינטליגנציה לאבחון הדידקטי הקיים. באמצעות האבחון הפסיכו-דידקטי, אפשר לאתר קשיים במיומנויות הלמידה הבסיסיות, למפות את הכישורים הקוגניטיביים והרגשיים של הילד, ולהעריך גורמים ללקויות הלמידה. יש לפנות לאבחון פסיכו-דידקטי כאשר קיים צורך בבדיקת התפקוד הרגשי כחלק מהאבחנה לאיתור מקורות הקשיים הלימודיים והתפקודיים. כמו כן כאשר נדרשות התאמות מסוג 2 לבחינות הבגרות, כמו שאלון מותאם, בחינה בעל פה, המרת מתמטיקה למקצוע מדעי ופטור משפה זרה.
הישגים לימודיים נמוכים לאורך זמן עשויים לגרום לא רק לפערים בלימודים, אלא גם לחוסר רצון ללמוד, לפגיעה בדימוי העצמי ולהערכה עצמית נמוכה. לכן לדעת אינה ניסים, חשוב מאוד לבצע אבחון דידקטי מוקדם ככל האפשר, כאשר מתעורר חשד לקיומם של ליקויי למידה.
